העצב,העצב הזה

אֶת הַמְּדִינָה

אַתָּה אוֹהֵב

תָּמִיד הִרְגַּשְׁתָּ שַׁיָּךְ

אַתָּה חִבַּקְתָּ אֶת הַמְּדִינָה

וְהִיא חִבְּקָה אוֹתְךָ

וְעַכְשָׁו מְחַבֵּק אוֹתְךָ הָעֶצֶב

מִמָּה שֶׁקּוֹרֶה כָּאן

בַּמְּדִינָה

וְאַתָּה מַרְגִּישׁ כָּאן זָר..

שיר מחאה עוצמתי כתבת אודי היקר, נקווה שיחזרו ימים כקדם.

סופ"ש נעים

שמוליק

.

מעניין ומקורי שינוי המיקום של הָעֶצֶב: לִפְנִי הדּוֹבֵר. לא אִתּוֹ, 

לא אחריו, אלא לפניו. מה שאומר שהדּוֹבֵר רואה רק עֶצֶב 

לפניו. 

אהבתי אֶת השינוי.

שיר נוגע, צנוע, שמדַבר אליי מאוד-מאוד. מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

כך אתה חש, לכן העצב הגדול בתוכך. מנסה להבין את התנהגותה, מבקש ממנה פירוש ל"איך". אך היא תעלומה בעיניך עדיין. 

לאשה 

למדינה 

אך טומנת בחובה הרבה עצב 

איך אהבתיך פעם

והיום זר ובודד ...

שאלה שאין בה מענה !!!

האם זו מכורה,

האם זו אהובה,

יש והתשובה בידייך חבר.

שבת מבורכת אודי

ממני עליזה.

מכורה,יקירתי, הארץ הנועזת והחצופה שהיתה לי פעם.    

הארץ שהייתה

ואיננה כתמול שלשום ....

סיבה טובה לעצב !!!!!!

לילה שקט אודי.