על צער, כאב וצרות אחרות

לעתים אנו משתמשים במודע או שלא מודע-בהדחקה, בשכחה. אך יש רגע קריטי שבו אנו בוחרים לזכור ואז מקבלים תשובה בהירה להוויתנו שלנו. 

<לב> <לב> <לב>

אולי פחד שכחון הזקנה 

ובכל מקרה רגע של התפכחות  

תודה אהובה וערב חמים

<לב> <לב> <לב>

<לב>

וגם אם בא הרגע 
שלא רוצים לשכוח 
ואז בא הרגע
של השאלות

ומי אני באמת?

תודה וסופש מחבק

לזכור ולא לשכוח, לאורך החיים ישנן תקופות שרוצים לשכוח

שהכאב והצער לא יעיקו, שלא יטלטלו את חיינו

אז בא הרגע שאנחנו יודעים

הזיכרון הוא חלק מהחיים חלק מהשאלות הגדולות

ואז מגיע מין איזון שכזה,

איזון בין הזיכרון והשכחה והתשובות על השאלות

מביאות להכרה בהיותנו ומי אנחנו..

סיפור

אמא שלי שכחה הכל, רק את הזיכרונות על הילד שלה לא רצתה לשכוח.

ערב יום הזיכרון, על הקיר תמונה מוקרנת, נער צעיר מחייך

היא בעיוורונה, נעצה מבט בתמונה, שלחה אליה נשיקה

דימעה התגלגלה על לחייה והיא לחשה -

ילד שלי. 

היא ידעה מי היא באמת - היא אמא.

תודה יקי יקר, 

זה רגע שאף פעם לא אשכח אותו. 

את הנשיקה שהפריחה אל עבר התמונה, את החיוך על פניה, ואת הדמעה...

בתוך הדמנצייה היה רגע של צלילות.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה-רבה-רבה על השיתוף, <לב> וחיבוק אוהב לךְ. <לב>

השכחה היא מנגנון הגנה שיש לו לאדם כנגד כאב וצער. אך יש רגעים בהם לשיכחה אין מקום כנשאלת השאלה מי אנחנו באמת.

שיר עם המון תובנות כתבת רבקה יקרה,  כאשר השאלות הגדולות מנמיכות קומה מול מי אנחנו באמת.

סופ"ש נעים לך ולבני ביתך.

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

כי זה הרגע בו מתוודעים אל האני האמיתי שלנו...

​​​​​​

<לב> <לב> <לב>

למרות הכאב המפלח,

הוא הרגע שמביא אותך להתגלות והבנה של מי את באמת.. 

וואוו זה חזק חזק רבקה יקרה  

<לב> <לב> <לב>

קראתי את שירך המרגש בעיון רב.

 ואם את שואלת מי את באמת?

 אענה לך  מכל הלב:

 אישה נפלאה -את- עם שם מקראי- שאומר לנו רק דברים טובים עלייך.

 תמשיכי  לשורר לנו  מתוך  בריאות טובה, נחת ושמחה- את שירייך האיכותים

 ותחשבי רק טוב- כי אחרי המחשבות ילכו המעשים.

 מאד מעריכה ואוהבת אותך.

 שבת שלום באהבה רבה

 אהובה

<לב> <לב> <לב>

שאלת נצח

וכתמיד , וכדרכך , המיוחדת

מפשיטה עד העצם

תודה

<לב> יצחק, ידידי היקר, <לב> התודה היא לךָ.  באמת.<לב>

רבקה יקרה

************

במשך שנות חיינו

צוברים אנו זיכרונות 

חלקם יפים, חלקם עצובים.

מהלכים על חבל דק על גבול 

השכחה והזכרון.

יש לעיתים ומדחיקים

זיכרון הצער והכאב,

אך יש שמתגבהות השאלות ואין

מנוס מליזכור את הקשים שבזיכרונות.

מעין טקסט תמצית חיים מסכם כתבת 

שיר בהחלט שמוביל לאינספור 

מחשבות, מהו האדם ואפסותו למול החיים.

אני סבורה, שממרומי גילנו,

אנו הופכים ליותר רגישים

בנוגע לעברנו ...

(כך אני רואה את פני הדברים ) !

חיבוק לשבת יפה וחמימה אהובה

בהערכה רבה רבה לכתיבתך.

שלך

עליזה.

<לב> עליזה אהובה, <לב> תודה רבה-רבה-רבה לךְ! <לב>

נוגה, דברי תוכחה - אחרי הצער והכאב לא רוצים עוד לשכוח, שכן זה מסיט מבעיה אחרת - מי אנחנו ? תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ונעים. במילים אחרות: הצער והכאב ממלאים תפקיד פונקציונליסטי לפרט.

<לב>