תל-אביב

סיפור קצרצר שכתבתי לסדנת כתיבה עם הסופר אלכס אפשטיין:

תֵּל אָבִיב/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה

דִּזְנְגֹּוֹף. שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת. הוּא חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ אַחַר בִּלּוּי. עַל מַעֲבַר הַחֲצִיָּה מַשֶּׁהוּ מְנַצְנֵץ. סַמְסוּנְג גָּלַקְסִי s22 Ultra - מְזַהֶה מִיָּד. 

הַמַּכְשִׁיר חֲבוּל מְעַט בְּקָצֵהוּ, אַךְ מְהַבְהֵב. נִרְאֶה שֶׁהוּא עוֹבֵד. הוּא פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ וְרוֹאֶה: 30 שִׂיחוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ. 

בְּעוֹדוֹ אוֹחֵז בַּמַּכְשִׁיר נִשְׁמַע צִלְצוּל. תְּמוּנַת נַעֲרָה צְעִירָה נִבֶּטֶת אֵלָיו כָּעֵת מִן הַמָּסָךְ. 

הוּא אֵינוֹ מְהַסֵּס לְרֶגַע. מְכַבֶּה אֶת הַסֵּלוֹלָרִי וּמַטְמִינוֹ בְּכִיסוֹ. מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַבַּיְתָה, מְסַנֵּן:

יַאלְלָה הַצְּפוֹנִיִּים הַטְּחוּנִים הָאֵלֶּה.