כמו דוֹן קיחוֹטה ...

<לב>

<לב> 

הוא הו בו.  

הוא והיא שמו מה ששמו על קדושת המשפחה המשפחתית. 

כמה אהבתי!  אשמח לשמע עת דעת בת דודי בנושא

<לב> <חיוך> <לב>

עַל אוֹפַנָּיו אוֹתָךְ הִרְכִּיב

וּלְאִמֵּךְ הִבְטִיחַ שֶׁשִּׂמְלָתְךָ

לֹא תִּתָּפֵס בַּגַּלְגַּלִּים

וְהוּא בְּדִמְיוֹנוֹ רָאָה אָז אֶת עַצְמוֹ

כְּמוֹ  אוֹתוֹ אַבִּיר

שֶׁאוֹתָךְ הָרְכִיב עַל סוּס לָבָן.

תודה רבקה יקרה על שיר זיכרון לדודנך אדולפו , יהי זיכרו ברוך.

סופ"ש נעים

שמוליק

.

הוֹ.

לא. כל אחד על האופניים שֶׁלּוֹ. 

עכשיו אני קוראת - ורואה שאפשר בקלוּת להבין כפי שאַתָּה 

הבנתָּ. 

סליחה, באמת!

ותודה רבה-רבה-רבה על תגובתךָ הרגישה והאוהדת, 

שמואל יקר. 

<לב>

רבקה

---

אדולפו הדודן הגדול שלך. זיכרון מיוחד יש לך מדון קיחוטה שלך, יחד משחקים משחקי פנזיה. מרגש הזיכרון הזה והדודן. 

<לב>

האביר שלך 

דודנך היה לך עוגן  

ואיננו 

כאב הזכרון 

יום מבורך אהובה

<לב>

רבקה יקרה  זכרון מתוק 

<לב>

הלחם האמיץ

ברומח שלוף וחרב חדה

אותו איש לא העריץ

לוחם ללא חת

מכה בתחנות הרוח

באבחה אחת

לוחם אגדי

המסרב להכנע

זה יכול להיות את, או הוא, או אני

<לב> <גדי, תודה רבה!> <לב>

רבקה אהובה

***********,

זיכרון אחד מיני רבים

על דודך הגדול

אודלפו.

החיית לרגעים

עברך,

כמה נעים להזכר

והשיר מה ענוג הוא.

עדין, עדין,

יפה  יפה,

זה הזיכרון

אחד מיני רבים.

חיבוק ליום טוב חברה יקרה

שלך

בהערכה

ואהבה כנה

עליזה.

<לב> <לב> <לב>

אדולפו, דודנך היקר, הגיע רכוב על אופניו

כמו דון קישוט על רוזיננטה שלו.

הוא היה האביר שלך...

זיכרון יקר לך רבקתי, זיכרון נעורים

על דודן אהוב על משחקים וטיולים ביחד

ואמא שדואגת לשמלה שלך שלא תיפגע

ואתם במשובת נעורים - שמירה על שמלה לא הייתה בראש מעיינכים.

נותר הגעגוע - אדולפו איננו, עזב את עולמנו.

.

<חיוך> 

קודם כול: כל אחד על האופניים שלו (כבר הבנתי שכתבתי

לא מספיק ברור); 

שנית: 

כן, זה היה (אולי עודוֹ..?) חלק מן החינוךְ להיות אבירי מצד

הָעֶלֶם הצעיר,  

ולהיות עלמה עדינה מצד העַלְמָה הצעירה.  

כך גם עבור ההורים: מה לומר לָעלם/לנער/לצעיר שמזמין אֶת 

בִּתָּם הצעירה לטיול.

תאמיני או לא: 

אדולפו שמר היטב עליי, על האופניים, על שולי השמלה, 

על להזיז אֶת הכיסא כדי שאשב, וכן הלאה. 

רכבנו המון, גם התחרינו מי מגיע קודם (בכל זאת: ילדים), 

והיה כיף תמים ומהנה עִם קטעֵי רצינוּת גמורה. 

אגב: 

בדרך כלל, אֲנִי הייתי המשענת של אדולפו. ידעתי שהוא 

אוהב פנטזיוֹת יותר מאשר מציאוּת. והבנתי אותו. 

ובלי שום דרך-אגב: 

נוריתי יקירתי, תודה רבה-רבה-רבה לךְ על ההזדמנוּת הזאת 

לסַפר לך עליי, על אותם ימים במדינה ובתרבות שונות כל 

כך מכל מה שאַתְּ הכרתְּ בילדותךְ. 

שבת שלום ומבורך לךְ וליקירייךְ.

חיבוק חזק-חזק, שלוש נשיקות אוהבוֹת, 

רבקה שלךְ

---

והחצאית הפרושה עד השמים, והבטחתו לשמור עלייך, סחפה אותך

אל הפנטזיה שלו - שניכם אביר ועלמה..

אין ספק שנהג בך כמו אביר בעלמה, והגעגוע אליו מציף אותך בזיכרונות

מן הילדות בה היית נסיכתו.. 

נפלא רבקה יקרה.  

<לב> יקי, חברי, ידידי האהוב, <לב> תודה רבה-ענקית לךָ! <לב>