ממעוף הציפור

למה את הולכת

ולא רוצה להשאר

את, שלימדת אותי שאסור לוותר?

אולי את פוחדת ממגע ציפורי הכאב

שאינן תמיד זהירות עם הלב

אולי את פוחדת שיפילו אותך

ותתנפצי לרסיסים

ולא תוכלי עוד ללכת,

לברוח מהכעסים.

אולי בגלל זה את נעלמת והולכת

מתעלמת מכוח המשיכה

מתנתקת מכאב ומצער

אך גם מוותרת על שמחת הצמיחה.

למה אינך עוצרת את הזמן

ולא נלחמת בכאב

ורק מחכה בזרועות פשוטות

לצל הפחד הסתום, האורב?

אולי זה בגלל שממעוף הציפור

הכל נראה קטן ולא מזיק

כשממעל הרוח סוחפת הלאה את הכואב, המעיק.

נדמה שהרוח כבר נושאת אותך בכנפיה

אל ארצות התום

עצוב וכבר מאוחר מדי.

יש דברים שאותם לא אמרתי

הציפורים ילחשו לך ודאי.

הרוח תשמור לעד סודותי, סודותייך

ותישא בכנפיה את החלל שנשאר אחרייך.

9.11.06