ומהו הגבול ...

כאילו כל כך פשוט. רואים תמונה ומץלהבים, אבל איש לא חושב מה באמת עברו או עוברים המצולמים..

מיוחד ומקורי רבקה יקרה

בַּתְּמוּנוֹת שֶׁבָּאַלְבּוֹם

לֹא מַמָּשׁ רוֹאִים

אֶת הַכְּאֵב

וְאֶת הָעֶצֶב

אוֹתָם אֶפְשָׁר לִמְצֹא

רַק בַּתְּמוּנוֹת

שֶׁנִּמְצָאוֹת בְּזִכְרוֹנוֹת

שֶׁבַּלֵּב הֵן הַנִּשְׁמָרוֹת

גַּם אִם מִטַּשְׁטַשִּׁים

אָז הַגְּבוּלוֹת

בֵּין הַתְּמוּנוֹת שֶׁבָּאַלְבּוֹם

לִתְמוּנוֹת שֶׁנִּמְצָאוֹת

בְּזִכְרוֹנוֹת.

מקסים רבקה יקרה השיר המתייחס להבדל שבין התמונות המצולמות ובאלבום נמצאות לבין בתמונות של המציאות הנשמרות בזיכרונות ובהן ניתן לחוש  את אותן התחושות שלא נראות בתמונות שבאלבום.

אני במקום תגובה כתבתי שיר קצר.

יום נפלא

שמוליק

כשאדם מצטלם באופן אוטומטי הוא מעלה חיוך. התמונות נוצרות רגעים יפים, חיוכים. אך אינן משקפות את העצב והכאב שהיו בחיים. אמת ויציב. 

או נאמר ההבדל תהומי 

חיים של כולם משא ולרוב כבד 

תמונה רגעית של תקווה כך אני קוראת לזה 

תודה אהובה 

יום חמים

בין תמונות וזכרונות

בועטת המציאות

חיבוק יקרה

תמונות קפואות, הן הקפיאו חיוך

האם החיוך היה אמתי?

אולי זה היה הצלם שאמר:

צ'יייייז עכשיו חיוך גדול בשביל התמונה.

ורגע אחר כך הדמעות זלגו.

ככה אמא שלי תמיד עמדה לצילום משפחתי...

ועל הזיכרון המיוחד שלי סיפרתי לך רבקתי היקרה...

והבטחתי לך רבקתי את שמו של ספר

זהו ספרו של סלמאן רושדי

"שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות"

"

חיים מלאים מעבר לתמונה

רבקה אהובה

*************

גבולות מיטשטשים,

בין אמת לשקר.

תמונות צרובות

ברגעי אושר ...

כשהקליק נלחץ, החיוך

עולה אוטומט,

לא מעלה ברגע האמת

את התחושות האמיתיות

שנוצרים בלב.

המון המון מחשבות

בלב שורות.

יכולה לזהות את עצמי שנים אחורה

בתחושות האישיות של אותם רגעים.

חיבוק לערב חמים חברה שלי

אוהבת את כתיבתך הייחודית ואותך ...

באהבת אמת

שלך 

עליזה.

עמוק הכתוב 

תודה אהובה יום נפלא