מישהו לנגע בבשרה

מִישֶׁהוּ לְהִתְאַהֵב בּוֹ
לָעוּף אִתּוֹ
אֶל שְׁמֵי הָאַהֲבָה
אֲבָל הוּא לֹא בָּא
רַק הַסָּדִין הַיָּתוֹם
מַכְרִיז
סוֹף עִדָּן

מקסים אודי היקר, יש רגע בחיים  שניתן בעצב  להכריז בקול סוף עידן.

יום מבורך ורטוב

שמוליק

נפלא. פשוט נפלא שמוליק!

ניסיתי לכתב קצת רומנטיקה הגם שאין  נפשי פנויה אליה בימים קשים אלו. ..ובכל זאת הצלחתי קצת 

.

העצב בשיר קרוב לעצב מיתי: 

רק הלילה יִגַּע בָּהּ ובסדין, 

והזעם שבתוכָהּ, על אף העברתוֹ ליוֹם-ההוֹוֶה. 

כך נראה מוֹת עידן בעיניה. ו/או בעיניו/בעינינו.  

כך נקרא התִּסכוּל שנגרם עִם סופו. 

מדַבר אליי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

זו תחושתה. תחושת בדידות עברה בשיר הזה. כמיהה גדולה למגע, לאהבה ו... אין. 

רוך לצד זעם 

התרסה ומרד 

בכל היופי הזה יש המון כאב 

תחושה משוועת, זועקת, 

למגע אנושי, 

והמון כאב

כאן בשירתך היפהפיה. 

בוקר של הוד אודי. 

כואב

מכונת הזמן כותשת את כולם..גם את האהבה.

רק זיכרונות ענוגים נותרו לימים של אין.

שיר אהבה יפיפה וכואב באותה נשימה..

המשך יום חמים..