לֶאֱחֹז בַּחַיִּים

גם כשהוא כבר לא 

תקווה קטנה נאחזת 

יפהפה הציור 

שבת טובה יקרה

הִיא אוֹתוֹ אַהֲבָה

וְלַעֲשׂוֹת זֹאת בְּשֶׁקֶט

הִיא חָלְמָה.

אֶת הַחַיִּים

רָצְתָה לִחְיוֹת,

וְאִתּוֹ  יַחַד לִהְיוֹת.

הִיא הוֹשִׁיטָה לוֹ יָדָהּ,

וְהוּא כְּבָר לֹא יָכוֹל הָיָה.

כְּשֶׁשָּׁמַט הוּא אֶת יָדָיו

רָאֲתָה אֶת 

צְלָלִיתוֹ הַמִּתְקָרֶבֶת

וְאָז נֶעֶתְקָה נִשְׁמָתָהּ

כִּי לִחְיוֹת אִתּוֹ בְּיַחַד

הִיא רָצְתָה,

וְהִיא אוֹתוֹ כָּל כָּךְ אָהֲבָה.

שיר עוצמתי כתבת אביה יקרה , זה שיר אהבה שעצב שזור בו אך גם תקווה כי היא עדיין לו מחכה.

לך שיר תגובה כתבתי במקום תגובה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

אחזה את החבל וקיוותה

אהבתי מאד

אולי ,אולי נפליגה  בספינות והוא יופיע מאי שם.  

אהבה עצובה שכזו. שיר נהדר אביה

.

חבל-חבל-חבל שהציור בא אחרי השיר, אביה אהובה. 

כי אחרי הציור, כל מה שהשיר אומר הוא שֶׁ- 

"הִיא" ראתה "בּוֹ" חבל-הצלה. 

אגב: הציור יפהפה. 

אגב חשוב מאוד: 

אולי הפעם הצלחתי להסביר לךְ לָמָּה הציור/ים חייב להופיע 

ראשון/נים, לפני השיר. 

תודה רבה-רבה-רבה - בוודאי. 

מאחלת לך שבוע טוב, נהדר, 

אוהבת אותךְ מאוד-מאוד, 

<לב>

רבקה

---

הלב מדבר

עצוב לקרוא כאן 

בתקווה שיבוא

כל כך יפה ורך השיר הזה. וגם הציור המתלווה אליו ואל ספרך הנהדר. מרגש ממש! 

וכשניסתה, הוא שמט את ידה ולא נענה לה..

ובכספת השחוקה שלה טמונים זיכרונות צלליותיו המתקרבות (בדימיונה...?)

והמשיכה לחכות לו.. 

כואב איך אפשר לבזבז חיים שלמים

כשתקועים באהבה אחת שאין סיכוי שתקרה..

נפלא אביה. 

אביה יקרה

************

אהבה אותו עד כלות,

לא איבדה תקווה,

המשיכה לחכות,

רצתה לאחוז בידיו,

צמאה נפשה למילותיו,

נאחזה בחיים ...

שיר מרגש בכל קנה מידה

והציור משלים כתפאורה.

נהדרת שאת אביה.

חיבוק לשבוע של אור ויצירות

ממני עליזה.