חַיִּים מְזֻיָּפִים

לא ליפול ואם מכן לקום..

כְּשֶׁאֹשֶׁר הוֹפֵךְ

חֲלוֹם רָחוֹק שֶׁמִּתְרַחֵק

כְּשֶׁחֹשֶׁךְ אֶת הַיּוֹם עוֹטֵף

וּתְחוּשַׁת מַחֲנָק

מִתְלַפֶּפֶת סְבִיב הַנְּשָׁמָה

גַּם אִם מְשַׁדֶּרֶת

הִיא סִימָנִים שֶׁל אַהֲבָה

וְהִיא יוֹדַעַת

שֶׁאִתּוֹ הִיא גַּלְמוּדָה

וְכָל מָה שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת הִיא

זֶה שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה.

וּבְלִבָּה יוֹדַעַת

הִיא תַּעֲשֶׂה הַכֹּל

כְּדֵי לֹא לָתֵת לְדִכָּאוֹן

תְּחוּשָׁה שֶׁל נִצָּחוֹן.

שיר נוגע ללב כתבת אביה יקרה , ואני מקווה שכל דמיון בין המציאות לשיר הוא מקרי בלבד.

לך שיר בהשראה כתבתי.

סופ"ש נעים

שמוליק

דיכאון קשה מאוד להתמודדות. כלפי חוץ היא מציגה מצג של הלך רוח שפיר, וזה עוד יותר מקשה עליה למעשה.  

קשה השיר

מחבקת חזק

וקצת בוכה 

.

לשמור מרחק ממנה כדי לא ליפול אִתָּה! 

סליחה על התגובה הנחרצת, אביה אהובה:

אִם אכן מדובר בדיכאון, רק איש-מקצוע יכול לעזור. 

מכל מקום: 

תמונה ברורה של אדם נואש. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ!

ואַתְּ, כל טוב ורק טוב לךְ!

אוהבת אותך מאוד ומעריכה אותך לא-פחות, 

שלךְ,

<לב>

רבקה

---

מה לך כי תנווי

בשדות העצב אשה יפה סוערת וסקסית שאת???.  

אבל גם העצב אצלך יפה הוא

זועק - עם עצמה קשה לה לחיות בשלווה עצמה. תודה רבה לך אביה היקרה, סופ"ש נעים. 

האמיתיים 

עם כל המטען שבהם 

אחד המרגשים שלך יקרה