גְּמִישׁוּת / זְחִילָה / -

ואני כאן תמהה כמה סובלת את 

מחבקת חזק

<לב> תודה ענקית על התגובה והחיבוק, אלה אהובה! <לב> חיבוק לךְ. <לב>

כך כאשר מגיח לו יום חדש אל העולם. וההכרה כי דברים השתנו פיזית, היא נוגה כל כך. 

אל מול מגבלות הגיל והזמן 

החששות 

ההכרה עיתים כואבת יותר 

מהכאב הפיזי 

תודה לך אהובה

<לב> תודה לךְ, <לב> אורנה אהובה. <לב>

<לב>

הכאב מפלח את השלווה ואת נזכרת שהיית כחמנית זקופת גוף,

אך הראש כעת מורכן יותר..

לא יום ולא לילה.. כאב הבקיעה אל התופעות האלה..

מקסים ונוגע רבקה יקרה  

<לב> יקי אהוב, <לב> תודה רבה-רבה! <לב> רק טוב לךָ, משורר יקר! <לב>

<לב>

רבקתי היקרה,

פעם, לפני ימים רבים, יכולת לנוע כמו החמנית

להפנות פניך אל השמש, כל היום לנוע להפנות ראש אל הקרניים הטובות.

אני יודעת, הגמישות הזו אבדה לנו

וזה כואב

זה כואב עם כל תזוזה, הברכיים משמיעות קולן...

והיום לא נגמר

האור שמזדחל עם שחר לא ממהר לפנות מקומו

גם מבין חרכי התריס הוא חודר 

עצוב.

מחבקת אותך רבקתי היקרה

חיבוק חם ואוהב וגם נשיקות באות איתו.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה-רבה! <לב> הנה משלוח ממני אלייך. מקווה שיגיע. <לב>