אל תקומי לכבודי

.

... וזֶה המדד הנכון לגיל ... 

מבינה היטב אֶת ההרגשה הקשה. 

מדַבר אליי מאוד-מאוד. ואהבתי לא פחות. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר. 

<לב>

רבקה

---

כל כך מבינה את התסכול הזה,

אין מה לעשות, הגיל לא עומד במקום, למרות שהנפש עדין צעירה.

והזכרת לי סיפור מחוייך שקרה לי לפני שבונות חדים.

עמדתי באוטובוס, עמדתי ליד ספסל עליו ישבו שני בחורים צעירים.

כעבור דקות אחדות אחד מהם קם, פינה לי את מקומו ואמר לי,

אני לא קם לך כי את מבוגרת, אלא את אשה ואני מכבד נשים.

חייכתי והתיישבתי, ואז אמר לי חברו שישב לידי,

את ממש לא נראית אחת שצריך לקום לה

עם שלושה עגילים באוזן אחת - היית נעלבת אם הייתי קם.

צחקנו.

שומע כעת את  איי ריממבר יו של פרנק אייפילד ומחייך למקרא סיפורך

בשלכת נושב כבר הסתיו,
האבק בדרכים אט שקע,
והיום רק אלייך נשרף
וחולם על פגישה רחוקה. (חיים חפר)

איך אפשר לא לקום

לכבודו של רומנטיקן זקן

שבנפשו מרגיש צעיר 

כבן עשרים?

איך אפשר..

תודה אודי על שיתוף בתחושות על הזמן והגיל ועל אישה צעירה.

סופ"ש נעים

שמוליק

הילד שבך עוד חי ובועט. הגבר שבך מבין דבר או שניים בפרחי גופה. לא! אינך האדם המבוגר שהיא חושבת שאתה. 

אל תקומי לכבודי  ...

זה מזכיר לנו שאנו כבר 

לא בדיוק אנשים צעירים.

יש כאלה שנעלבים

ויש האומרים תודה ומתישבים.

כל אחד לפי תחושתו.

המשך יום זהב אודי יקר

ורק טוב לך

ממני עליזה.

ברור שאני נעלב!

כי בשביל מה אני רוכב ושוחה ומרים משקלות וחולם דברים שאחר כך כותבים עליהם שירי געגועים?.. .

כדי שבת תשחורת תגיד לי : שב בבקשה אדוני .

וגם אדוני זה מעצבן!....

חייכתי 

יהיו עוד הרבה כאלו בדרך 

וחייכתי יותר 

על הסיפא