שמש. נעלה אל הגג

הצצה לרגע מגג הבניין אל חייה שלה. גם אם שכחת את שמה, את הסיטואציה המשעשעת הזו לא שכחת.

זִכְרוֹנוֹת מֵאוֹתָהּ אִשָּׁה

שֶׁהִשְׁתַּמְּשָׁה בְּמוּדָע

בְּיָפְיָהּ וּבְמִינִיּוּתָהּ

לִצְרָכֶיהָ שֶׁלָּהּ

וְאַתָּה מַתְרִיס מוּלָהּ

דֵּי מְשֻׁעֲשָׁע

מֵאוֹתָם הַזִּכְרוֹנוֹת

אֲפִלּוּ כְּשֶׁשָּׁכַחְתָּ אֶת שְׁמָהּ..

תודה אודי היקר על שיר זיכרונות משועשע מאותה אחת שעשתה לך בזמנו עיניים ואתה אפילו את שמה כבר לא זוכר.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

שמש מכה חסרת רחמים 

כמו כל המצב

"הַזִּכְרוֹנוֹת וּמָה שֶׁנּוֹתַר
לְחַיֵּינוּ , אִי הַהֲבָנוֹת וְכָל הַשְּׁאָר
מַכִּים בִּי כִּבְתֹף שֶׁל לַהֲקָה."

מחקת את שמה. 

זיכרון לא נעים,ההד עדיין איתך. כתבת נהדר.

הזיכרונות המכים תוכנו

כמו היו תופי טאם טאם  ...

זיכרון עטוף

ביופי של כתיבה.

שבוע טוב יקר !