מסיבת השופוני של דניה כהן

במושב אשד היו שתי סצנות של מסיבות שוות שהיו מתחרות אחת בשנייה, האחת של משפחת ג'למי (שעליה סיפרנו כבר) אבל השנייה הייתה של משפחת כוהן מן הבית האפור שהיה נראה כמו בית עצורים אבו כביר, כולל גדר אבן קצת חלשה, אבל זה היה הפרונט של הבית, כי בתוך החצר הייתה בריכה על הכיפק. ואוקצור, שתי המשפחות עשו אחלה מסיבות כדי להוציא עין אחת לשנייה וכמו מה שנאמר "שופוני יא נאש". וגם הייתה תחרות בין המשפחות מאז שנוסד המושב. וגם התחרות והשטנה בין הג'למים העדנים לכוהנים התימנים  שהתחילה עוד בתקופה של המנדט הבריטי, כשמושב אשד היה חלק מתנועת המרי העברי ושבבית של הג'למים (הבית הקודם) הסבא היה פעיל בארגון האצ"ל והיה חשד שאחד מהכוהנים שהיה ב"הגנה" השטנקר על אחד הג'למים והבריטים נכנסו ועשו חיפוש והג'למי (סבא שמעון) הסתתר בחורשה. ככה היריבות הייתה גדולה, במשך שנים, למרות עברו הרבה מים בזוויתן בדרך לכינרת. ולא נגמור את הסיפור וניגש ישר לעניין. אם אצל הג'למים היה קאריוקי ובשר על האש וכמה הופעות אורח ומוסיקה תימנית, הרי שבבית של הכוהנים הייתה בריכה והיה על האש עם מיטב הסטייקים והקבב והשישליק שהיו מביאים מן המינימרקט של יוסי בן חמו, ולא היה אכפת להם אם הבשר שלו זה קארנה דה ראטאס, העיקר שזה בשר טעים לאללה והייתה בעיקר מוסיקה לועזית ובנות אורחות, חברות של הבת דניה, שהיו באות וצועדות ברחוב עם הביקיני יענת'ו זה משמר המפרץ ששודרה לפני שנים רבות. אבל אפשר לומר שכל האורחים שלהם מן העיר הגדולה באו עם רכבים דה לוקס מסוג "שופוני"  וחסמו את כל הרחוב עם הרכבים והשכנה שלהם, אנה ברבינסקי, לא יכלה לחנות כשסתמו לה את החנייה, ולא נתנו לג'יפ הסוזוקי לחנות, והייתה מצפצרת 5 דקות בסגנון שופר של יום כיפור ואזעקה של נחש צפע ומבקשת שיפנו לה החנייה והם היו מפצים אותה בצלחת של כבד קצוץ טעים לאללה, אבל היא הייתה מתוסכלת מהמסיבות האלה.

ואוקצור, הבן של יששכר ג'למי, הלא הוא ליאם ג'למי פגש ברחוב, ליד הבית שלו, את דניה כהן כשטייל עם הכלב מוקי (כשהבעלים שלו נסעו ליוון) והיא טיילה עם הפינצ'רית שלה וההיא אמרה לו שכדאי לו לבוא למסיבת בריכה למה יש שם דיג'י פיצוץ שהיא הביאה במיוחד מקופנהגן ושאבא שלה ואמאשלה בחו"ל ושזו הזדמנות שיבוא. ושהיא מזמינה עליו, רק שיביא בגד ים. וההוא נדלק לו הפיוז ואמר לה: "המשפחות שלנו שונאות אחת ת'שנייה ואיך אני יבוא בלי שירגישו"

ואמרה לו שזה גם מסיבת תחפושות, ואמר שזה אחלה רעיון ושהוא ישים תחפושת של צ'יטה ומה גם שאבאשלו הולך לעשות עבודה במושב השני ולא יחזור עד הלילה.

אבל הנכד ליאם לא שם לב לעובדה אחת, שסבא שלו שמעון ג'למי, שהיה למעלה מתשעים (והיה  אבל היה חד כמו תער, שמע כל פיפס ממה שמתרחש בבית, ולכן גם שמע את דבר השיחה בין שני הצעירים והחליט לפעול.

וכשליאם ברח למסיבה ושם מסיכה של צ'יטה, הזקן עקב אחריו ככה כשהוא הולך לאט אבל בטוח, עם מסיכה שמצא.

וליאם נכנס למתחם המסיבה ודניה קיבלה אותו יפה בביקיני ירוק כאילו היא קרמיט הצפרדע ועשתה איתו שחיית פרפר והביאה לו סטייקים מהמלאי שקנתה אצל יוסי בן חמו וכוס של ג'ין טוניק וג'וני ווקר והדיגי' שהגיע במיוחד מקופנהגן ורצה לעשות יומית, הפציץ בלהיטים וכולם רקדו כאילו זה בומבמלה של חוף אכזיב. ושמעו את האינגלית של הד'יג'י ורקדו ואכלו סטייקים וקינחו בפינה קולדה וליאם הרגיש שמה כמו השועל בלול התרנגולות ובטח לא כמו שושו השועל האנדרדוג של נילס הולגרסון. ובדיוק ששמעו את RHYTHM IS A DANCER ופתאום באמצע הריקוד נשמע "טק" והדיג'י עף מהמקום כמו טיל פופאי ומישהו תפס ת'מיקרופון ואמר בהיגוי מעט תימני:

"יאללה לצאת כולם מן הבריכה, למה עכשיו אני המציל..."

ובאמת כולם יצאו וניסו להביט בי הדובר שהיה אדם נמוך קומה. וראו שזה אדם שהתחפש לגורילה מפחידה, ולא חסך בדיבורים ואמר מיד:

"אני לא גורילה, אני סבא שמעון ג'למי. ואני רוצה לומר: שם רשעים ירקב, מר כוהן יקר עושה מסיבה מלאה רעש, וכל האורחים תופסים את החניות ברחוב כולל את של גיברת ברבינסקי, ושמחה גדולה הלילה ובצהריים, אבל הוא שכח שלפני שבעים שנה האבא שלו השטאנגר (שטינקר) הלך לאינגלים ימח שמם והסגיר אותי למלכות ומזל גדול שהסתתרתי בחורשה, אחרת הייתי היום במחנה האסורים בלטרון או באפריקה, יא לא מתביישים.

תשמעו והסכיתו יא משומדים, לא אכפת לי מסיבה שמע מסיבה עם בגדי ים או עם שטרמבלך או עם עירום ועריה, אבל כשהנכד שלי, ליאם, בוגד בסבא, זה מבעס לאללה, יא נכד יא מרשוע. מה יש לך להגיד להגנתך?"

וליאם הנכד ככה גמגם, אבל דניה החליטה לדבר במקומו: "תגיד סבא שמעון, איך הגעת לכאן?"

"הגעתי במונית? הגעתי ברגליים שלי, למה כוחי במותניי, מה אני צב? אני יכול להיות 'ציטה כשאני רוצה, ותשמע לי יא נכד: אתה תיענש על זה קשה מאוד, אני יבקש מאבא שייתן לך מכות קשות במקל ובסרגל, והעונש שלכם משפחת כוהן יבוא מיד מיד מהשמיים, היום עכשיו!" צעק סבא שמעון.

והנה בדיוק באותה השנייה נשמע בום אדיר מצד הרחוב, בום של רעידת אדמה והחומת אבן של משפחת כהן נפרצה כמו שנבקעו חומות ירושלים וג'יפ סוזוקי דהר לחצר ומיד נסע לכיוון הבריכה, ובלי מעצורים, נפל ושקע בה ושפריצה איומה של מים הציפה את המדרכות מסביב כמו צונאמי (ומזל שלא היה בבריכה אף אחד). וזאת הייתה גיברת אנה ברבינסקי, ומזל שידעה מיד לצאת מהגי'פ ולשחות לפני שטבעה בבריכה (והיו כותבים לה על המציבה "זכרונה לברכה שטבעה בבריכה), ומיד התעשתה ועלתה נוטפת מים לבמת הדיג'י וחטפה המיקרופון מסבא שמעון ג'למי וצרחה לעבר החוגגים ההמומים:

"משפחת כוהן, זה העונש שלכם שאתם תופסים לי ת'חנייה כבר כמה שנים, יפטפוייומט פיזדייץ בלאט"