אומר לעצמי

אֲבִיגַיִל מֵהַשֶּׁבִי חָזְרָה

וְהַיּוֹם הִיא יְתוֹמָה

וּבְרַכֶּבֶת הַזְּמַן

הִיא יוֹשֶׁבֶת

בְּקָרוֹן הָאֲחוֹרִי

מִתְגַּעְגַּעַת וְזוֹכֶרֶת

כִּי בְּלִבָּהּ הִיא

עֲדַיִן חֲטוּפָה.

תודה אודי היקר על הרגישות שעולה מבין מילות השיר שכתבת . הימים קשים על כולנו ובודאי גם על אביגיל.

שבוע שקט ורגוע

שמוליק

אתה כל כך צודק. יש בך רגישות עצומה המדירה שינה מעיניך. איזה אדם מיוחד אתה. 

אודי ידידי, אני כל כך מבינה אותך.

הרגישות הזו, זו שמדירה שינה כי -

כי המחשבות על ילדה קטנה, שנותרה יתומה

שעברה סיוטים שם בשבי, 

המחשבות עליה לא נותנות לשינה טובה לבוא בלילה.

ואתה אף פעם לא פגשת אותה ואינך מכיר אישית

אבל, הרגישות הזו שלך מחברת אותך אליה.

אני מכירה את הרגישות הזו... קשה איתה

אבל - אבל זה אתה וזה המיוחד שבך.

נורית יקרה

כשהיתה בשבי הייתי מתעורר מבועת בלילות על פיצקעלה כזו ללא הורים שנמצאת לה בסוף

העולם הכי גיהינומי שיש.ולו רק הייתי יודע שהגר ברודץ טיפלה בה - הייתי הרבה יותר רגוע.

הבריאות שלי נהרסה אני חושב מהסיפור שלה , אבל דודתה כתבה לי שהיא מתאושדשת.

ומה תהא שארית חייה? תמיד אתפלל בשבילה. כמו לעוד ועוד במלחמה האיומה הזו 

היא מוקפת באהבה

השאלה אם תשכח

זועק ותוהה  - עודך  מתייסר מסיפורה של הילדה אביגיל שנחפה ושוחרררה מהשבי, תוהה אם חזרה לעצמה וקשה לך עם הרגישות שבקרבך מבעבעת. תודה רבה לך אודי היקר, שבוע טוב. שנדע ימים טובים וכל החטופים יחזרו לביתם.

.

תודה, אודי. 

רבקה

---

הרגישות שבשירך הועלתה גם במה שהעלתי היום לכבודך

והקדשתי לך את דברי

באהבה רבה דיר בראד

ממני סיס