איכשהו שפתיה היבשות

.

וואו. 

תודה רבה לךָ על נומיקו זאת, אנושית, כואבת, אודי,

איש יקר. <לב>

רבקה

---

תודה רבקה!

הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים.
היום דועך ואין סימן (אהוד מנור)

גַּם נוֹמִיקוֹ מְבִינָה

כַּמָּה הַמַּצָּב הַיּוֹם הוּא רַע

וְכָל מָה שֶׁהִיא עַכְשָׁו רוֹצָה

זֶה הַבַּיְתָה לַחְזֹר

וְלִרְאוֹת שׁוּב אֶת הָאוֹר.

תודה אודי היקר על שיר עוצמתי , כולנו רוצים להצטרף לנומיקו והביתה לחזור אל האור.

יום רגוע ושקט

שמוליק

תודה שמוליק היקר

השיר שציטטת הוא האחד האהובים עלי במיוחד מאז ומעולם.

נקוה אך לטוב לארצנו המיוסרת.

שורר לי מולדת אומרת נומיקו שגם היא חוותה טראומה קשה בעקבות המלחמה הזו. היא פונה אליך ואל מילותיך להביא לה נחמה, להחזירה הביתה אל הרוגע שהיה בה בעבר. 

זועק - טראומת המלחמה עושה שפטים בנומיקו, היא לא יודעת את נפשה, רוצה הבית. תודה רבה לך אודי היקר, יום שקט וחמים. מקווה שנומיקו תמצא את דרכה הביתה כפי שהיא מבקשת.  שיהיה לה בהצלחה.

נוֹמִיקוֹ,טְרָאוּמַת הַמִּלְחָמָה עוֹשָׂה בָּהּ

שְׁפָטִים. שׁוֹרֵר לִי מוֹלֶדֶת, הִיא אוֹמֶרֶת.

הַנֵּס מִמֶּנִּי אֶת הַשְּׁכוֹל.רוֹצָה הַבַּיְתָה.

יפה כתיבתך אודי

אני כל כך מבינה את דבריה של נומיקו,

היא אינה עומדת בזוועות המלחמה,

שורר לי מולדת, היא מבקשת ממך

הראה לי שיש עתיד...

אני מחבקת את נומיקו

אני מנסה להרגיע אותה

אולי בין זרועותי היא תמצא בית...

ממש כמוני תחושתה