מסיפורי חסידים: על כל שאירע וכל שקרה לרב יוסל בונים מקולסלקובסקה שנתבלבלה דעתו ובא אל ביב של שופכין במקום אל אוהלה של תורה
סיפור ששמעתי מפי רבי ומורי מרן איצ'ה נוזל ראש קהילת "זוקף כפופים" בעירה קולסלקובסקה ומצאתי לנכון להביאו בפניכם. שהסיפור אות ומופת הוא לכל דרדק ולכל ת"ח ולכל יורה דעה בעמך ישראל. ומאחר והסיפור מרעיד אמות סיפין הוא, יש האומרים כולו נכון ויש האומרים כולו לא נכון. אומרת תורה שבע"פ יחלוקו! ואני אומר יספרו וישמע העם וישפוט!
יודעים אתם רב יוסל בונים ראש קהילתנו שבע ימים הוא ועיניו כבר כבדות מראות וידיו מרעידות לו וקולו מקעקע ומצטרד בו (שמקול הזמיר של ימי אונו הפך לקול העורב של ימי בלותו) ומתכופף לו גבו בהליכתו ונוברות עיניו בקרקע במקום באשר לפניו. איש קטן קומה בעל בטן בעמיו וזקן רב מידות מעטר ללחייו הצנועות. עיניו מתעכברות בפניו ופיו כמו סדק צר שנפער מתחת לנחירי אפו הגדולים מצמחיי כל שיח יפה במראהו.
אותם ימים, כך מספרים, מרה שחורה נתבהלה בו בעצמותיו והיה מהלך כאבל וחפוי ראש מצטער על שנות ימיו שהולכים וכלים ועיניו החסירו ברקן דומה כבויות הן ונפשו עצובה כל היום. כל הרואים אותו היו משיחין בינם לבין עצמם ואומרים אין רבנו כתמול שלשום אין זאת כי קפצה עליו השיבה והנה עומד והולך הוא בדרך כל הארץ אוי לנו ואוי לצרנו שעומדת לפול עטרת ראשינו. במיוחד היו מצרים עליו שלושה מתלמידיו הלא הם איצ'ה פינחסל בעל פני המלאך יוסקה יונה בעל מעסה , ועוזר גולדהרץ עושה הנפשות. הלכו אלה ועשו לילותיהם כימים וחיפשו להם תושיה לרבם ולא מצאוה.
ריחם עליו מלאך של שמים וממקום שלא ציפה לו איש נעשה לו נס. נס של ממש נעשה לו לרב יוסל בונים וזה מעשה הנס כהילכתו:
ובכן, בשעה מאוחרה של ערב, הולך לו רב יוסל בונים באחת מסמטאותיה הנשכחות של עירו ונפשו הוגה בסוגית טהורה. שלהוה ידוע שענייני טומאה וטהורה בראש מעיניו של רב בונים הם ויצא שמו מקולסלקובסקה ועד פארצלברג הרחוקה כבקי ומבין בכל עניינים שכאלו ויש אומרים שאת סדר נשים יכול להקריא הוא מראשו עד רגליו וחוזר חלילה.
ובכן מהרהר הוא. משקל ומחשב , מעלה ומוריד מחסיר ומחביר כל דברים של סוגיה . מוריד משפט ומעלה אחר מפרש לזה וסותם לזה וכך מגיע הוא לידי סיכום שאשה שמן היערות מוצאה שנתרבתה, ונתגיירה ונתעברה שלא כדין הרי שהיא..
נשתכח ממנו סופו של פסק הלכה. וכל כך למה? שהנה הביט לפניו בעפרי ארץ והנה העמיד לו השטן שתי רגליים חשופות מראה יפי עיצוב מרטיטות כל לב ואבר. מיד נתבהלה מחשבתו ונתהפכו מחשבותיו ונאלם דום על מקומו. אט אט משכו לו עיניו לאפו הרחב ולפיו הסדוק שיהיו עולים להן כלפי מעלה והנה מה כל אלו רואים אם לא חצאית צרה ומחוצפת לבושה לה על ירכיים אלו המסתיימות אוי לעיניים שכך רואות הס מלאמור במה הן מסתיימות. וריח עדנים עולה בנחיריו של הרב וראשו כמדומה מסתחרר עליו. כך עוצר לו מבטו בסופם של ירכיים כמו קפאו השד ואין הוא יכול לשגת לא מטה ולא מעלה. אחת דינו לנקוב את סופו של עולם זה במבט עד שיתרצה לו קטנו וישבע מראות ויגמד קומתו נוכח המראה הנורא.
והצבע לבן הוא ושוליו כמו ממלאים אולם. תחרה הם, נושקים על רוך הירך השזופה החלקה . ובנוע הירך אט על מושבה ינוע לבו של הישיש הנה והנה בקרבו ושפתיו ירטיטו.
הוי איזה נס קרה לי שזיכני הקב"ה לחזות בנפלא שבבריאתו. חושב לו רב יוסל ועיניו בוערות בו מחמדה ותשוקה. מה אני הקטן שזכיתי לכך. הן מן המעט קיימתי במצוות פרו ורבו שציוונו אלוקינו ולאו דווקא באשמתי שציפורה ינטה גיננטל לבית יהושע צולעת היא בנפשה בכל ענייני תשמישי מטה והן זאת יודע הוא. ובכל זאת זיכני ביפי מראה בריאתו!
עתה לקח לו רב יוסל נשימה עמוקה אל ריאותיו נשף והנה ראשו כבר נעתק ממקומו וממשיך להעפיל הלאה אל עולמות גבוהים יותר. מודה אני לפניך אלוקי על שהשבת נשמתי בי ממלמלים לו שפתיו של רב יוסל ויחידו כבר ניצב מול מרכזו של עולם ועיניו מסתכלות כבר בגבהים. וידיו נאחזות בו בחוזקה במותניו וגופו נטוי אל אחוריו.
"ובא לציון גואל!" ממלמלים שפתיו נוכח המראה. ששתי תאומות צביה מסתכלות בו כמו היו עיניים קבועות בהן מראשיתן. ועיניו הדהויות מלטפות להן מעגלות מבטן עליהן כמו היו תינוקות בליטופן. אשרי שלכך זכיתי שציפורה ינטל מסתירה כל חלקה בלה שבה שמא חס וחלילה אנגוס במבטי בה והנה ארץ זבת חלב ודבש מונחה כאן לפני, מעשה השם יתברך, גלויה לכל דיכפין. "אשרי העם שככה לו" חושב לו רב יוסל בונים ומרים ראשו עוד קצת עד נשמעת נקישת עצם בצווארו.
"איכה היתה לזונה" באה מין מחשבה מוזרה לראשו שראה והנה פני אישה מסתכלים בו והם צבועים מכף רגל ועד ראש. כמדומה בכל צבעי הקשת צבועים. מיד נצטערה בו נפשו על מחשבה מכוערה זו שעלתה בו ותיקן תיקון של רגע ואמר "מה גדלו מעשיך השם. מאוד עמקו מחשבותיך"
ונעצרה מחשבתו במלה "עמקו" וחישב ושיקל אפשרות של אם וכאשר היה עולה ביכולתו לקיים מצווה ראשונה שבתורה האם יתאים גודל לעומק וגומר..
לא נמשכה לו מחשבתו כברת דרך שפנתה אליו אותה יפיפייה שיטה ויסור ממקומו אחריה. מיד נתבהלו בו עצמותיו ונשאר נטוע במקומו ואין מילים באות לו בפיו.
עד שהבין לאן נשאוהו רגליו תפסו לו שתי עלמות ערומות למחצה מתחת לזרועותיו נשאוהו והובילוהו פנימה לבית ועלמת החן הולכת אחריהן.
לאחר שחווה בכל עינוגי גן עדן של מעלה ועיסוהו אלו בכל אברי גופו ונתנהו לנוח לבל יאיץ בו לבו מעבר למותר מחשש שביקת פתע נטלו מעט מן ההרבה שהיה בכיסו ושילחוהו דרך כבוד לדרכו.
משיצא משם רבנו כך אומרים זרחו פניו כפני הנביא ועיניו בהקו ורוחו היתה טובה עליו וגילו, אף הוא הלך ופשט עצמו מעליו לכדי עשרים שנה לפחות.
ראוהו חסידיו והנה חזרו פניו לכשהיו ועיניו שוב בוהקות הן וצעיר הוא בגופו ונפשו ואמרו: "כל ההולך ומבודד עצמו מעיני הציבור אל אותה הסמטה אפשר ותבוא לו ישועת שמים שנתקדשה זו הסמטה בזכות הרב הקדוש.
מאותו היום החלו תלמידיו, בני קולסלקובסקה, ובני תלמידיו ,להלך בה באותה הסמטה והיו יוצאים ובאים מצדה השני והם צעירים בשנותיהם ובוהקים בעיניהם ואף צבע ורדרד מסתמן היה בלחייהם.
ובכל שסיפרתי עד כה מה הוא שירעיד אמות סיפין? שהרי מורגלים הדברים שיהיו הנצרכים הולכים להם אל אותה הסמטה. אלא מאי? שיש פה משום סוד כמוס וכל תוכנו הוא שאותה יפיפייה שעומדת היתה שם באותה סמטה ושתי עוזרותיה לא היתה היא ולא היו הם אלא איצ'ה פינחסל בעל פני המלאך יוסקה יונה בעל מעסה , ועוזר גולדהרץ עושה הנפשות.
