הָיוּ זְמַנִּים

זועק - הצלחת להימלט מהוצאת הכיסים אבל את נחרדת כי תהיי כיסוי למעשי הממשלה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה.

אמא טענה שאם לא יהיה כיסוי - תתביישי
הכיסים שבו למקום
ואת נחרדת להיות חלק מהכיסוי למעשי הממשלה

תודה רבקה יקרה על השיר  המתאר שיחה משפחתית על אופנה וזהות, אך בעומק הוא חושף את הקונפליקט בין רצון אישי לחופש לבין לחצים חברתיים ותפיסות חברתיות. במציאות בה אנו חיים כיום את חוששת ממעשי הממשלה המנותקת מהעם וחוששת להיות כיסוי למעשיה. שיר נוקב ועוצמתי כתבת רבקה יקרה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אפיזודה קטנה מעברך מובילה אותך אסוציאטיבית אל ימינו אנו, אל מה שמנסים להסתיר אך ללא הצלחה. 

אנחנו לא חלק מהמחדלים

רק נספחים בעל כורכינו

לכסות הרעה

אכן,ככל שנעמיק ונחדור...כמה מייסר!

גם המחאה

וגם הכתיבה

ואת-

לרע לא שותפה

לא שמים ידיים בכיסים, כך אמא אמרה

מה את מחביאה שם בכיסים? אמא תמיד שאלה

והצליפה בגב ידה על הכיס...

זה הסיפור שלי, רבקתי היקרה,

וכשאת חושבת היום על הכיסים ועל העלמותם מהשמלה

החדשה שאמא הכינה בשבילך... נודדת המחשבה

אל כיסים אחרים, אל כיסוי של פעולות נפשעות של הממשלה

שהיא מסתירה אותן עמוק עמוק...