הָיוּ זְמַנִּים

.

הָיוּ זְמַנִּים / ©רבקה ירון

*

בְּלִי כִּיסִים כְּדֵי שֶׁתַּפְסִיק לִכְתֹּב עִם הַיָּדַיִם בְּתוֹכָם, מַסְבִּירָה אִמָּא לְאַבָּא

אֶת הַטְּרֶנְד הֶחָדָשׁ בִּבְגָדַי. אַבָּא מֵרִים גַּבָּה: זֶה לֹא יַעֲזֹר. אִם לֹא

יִהְיֶה לָהּ כִּסּוּי הִיא תִּתְבַּיֵּשׁ, טוֹעֶנֶת אִמָּא. לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי,

הַכִּיסִים שָׁבוּ לִמְקוֹמָם, וְעַתָּה אֲנִי נֶחְרֶדֶת לְהַוּוֹת

חֵלֶק מֵהַכִּסּוּי לְמַעֲשֵׂי הַמֶּמְשָׁלָה

-