אם שכולה

תפילה בטלה תשאי לאל שניסיו דועכים כזׂהר החמה המִטשטש, כימים החשוכים. כפוּתה בחבלי תוגתך תהיי מבותקת אל מול אובדנך. למלמוליך יסכיתו ההם, שידעו את כאבך. בנעות שעותיך את תידוׁמי מקוננת בשקיקה על בנך. ומי מנוחות לא תדעי עוד- המה כמאיימים על אבלך. ויישותך תמות קמעה בלא תתעצב נפשך. כי זה,הכאב, כבש את ימַייך ביום שנלקח ממך