שם בבית עם גינה

שם בבית עם גינה

שער שחורק בכוונה

יושב שם בפינה

בחושך זה פחות כואב.

 

מילותיו מבקשות מנגינה

הן יפות משנה לשנה

אם תקשיב מיד תדע

שאותה עדיין הוא אוהב.

 

אותיות כאצבעות על מיתרים

המילים קלידים בפסנתרים

מנגינה ריחנית ומקסימה

הוא מנגן-כותב.

 

את  הדרך הוא עשה לבד

שבי עימו על המרבד

רחת לאקום וקפה עם הל

את, אדם ומנגינה.

 

כאן אצלו על המרבד

מוזר, עדיין הוא לבד

מתנגנת בראשו המנגינה

שלא עוזבת.

 

מול עיניו תלויה תמונה

שלה, כשעוד היתה קטנה,

הוא לא היה שם אך יודע

שבתמונה היא מאוהבת.

 

בין כל האנשים החוגגים

היא מצאה את האחד

שבחר להיות לא לה

ולכן היא נעצבת.

 

וחולם הוא בשבילה

את שלחלום לא יכולה

כשהשער יחרוק ידע

שהאהבה כבר לא כואבת.

 

על כסא הנדנדה, מול עץ הסיגלון
הוא האחרון, כולם הלכו לישון  -
גורי החתולים שבסלסלה, זהבה השכנה,
הירח בענני שמיכה,
(תמשיכי, רק אם את צריכה..)

חדל הניע, הנידנוד מזמן פסק, 
כל הלילה ישב כמשותק 
מחצות עד בוא השחר, מהורהר,
בבוקר יחמוק אל המיטה-
אל עונג אהבים מאוחר.

שם בין כרית ושמיכה
יהפכנה במחשבותיו
יסוב על כל צדדיו
כי אהבה.

רצונותיו תמלא ברוך
שיגיונותיו בחמלה,
היא יודעת שבסוף בסוף
הוא רק שלה.