מאוהבת \ ענת

מאוהבת

"חיילת, האם החלטת, את נשארת?"

"כן, אני נשארת", אומרת אני מילים אלו, ונזכרת ורואה מול עיני מה שקרה בדיוק לפני שבועיים.

עמדתי באותו החדר, אצל המפקד, אבל רק דבר אחד נשמע מפי, "אני לא נשארת כאן יותר, תוציא אותי מכאן".

והוא ה"המפקד" מסתכל עלי ומחייך, ופותח ואומר :" אני לא יכול לוותר עליך כל כך מהר, זה המקום שבו תוכלי לתרום ולהועיל בו לצבא, אך אני עומד במה שהבטחתי, אני רק מבקש תני עוד שבועיים, בעוד שבועיים ניפגש שנית, ואם זאת תהיה החלטתך הסופית, אני אכבד אותה  ואשבץ אותך היכן שתרצי."

אבי היקר איש צבא בכל רמח אבריו,  דיבר עם כול הגנרליים הצבאיים, לזכר הימים הטובים, אחרי שראה איזה סבל אני עוברת בכול בוקר שאני צריכה ללכת לצבא.

באיזשהו שלב נשברתי, וביקשתי שיפעיל קשרים כדי להוציא אותי מהבסיס שבו שרתתי.

והוא הצליח, קיבלתי פגישה עם מפקד הבסיס – ועם הבטחה להגיד מה אני רוצה, ובאם יש אפשרות לסדר לי שיבוץ מחדש.

הוא נכנס למשרד, בדיוק ביום אחרי הפגישה עם המפקד, בלורית שער שחורה, ופנים של ביבי פיס, מחייך מקצה על קצה, ובלי הרבה לדבר, שאל

" חיילת, אני בא לאסוף אותך בערב, תהיי מוכנה בשעה 8:00"

אני בלי לחשוב פעמיים אמרתי " 8:00 בדיוק, אני אהיה מוכנה".

 לפנות ערב, חברותי לחדר שואלת "לאיפה את חושבת שאת הולכת?"

סיפרתי להם על החייל החתיך שהזמין אותי לגלידה, ויגיע בשעה 8:00"

חברתי לחדר שמכירה את החייל, הסבירה לי שאין מצב שהוא יבוא, הוא צחק עלי, הוא מתחיל עם כולם, אבל הוא אף פעם לא בא.

הסתדרתי, והתארגתי לקראת היציאה, מה אכפת לי מה שאמרה.

והנה הגיעה השעה  8:00  בדיוק, והחייל שלי ניצב בפתח המשרד, כמו שקבענו.

חברתי עמדה מקצה החדר, ולא הבינה מה קרה, תפסה אותי בחולצה וסחבה אותי לקצה השני.

" אין מצב שאת הולכת עכשיו, אם הוא החליט ללבוא, אני באה איתך".

אני מהססת, ניגשת לחייל ושואלת :" תגיד אכפת לך שאפרת תתצרף גם ".

" לא, אין בעיה, תשאלי את שרון ( החברה הנוספת ) אם היא רוצה לבוא גם ".

כולן 4 במספר, 3 חיילות וחייל אחד, החייל שלי כמובן, עלינו לרכב, ונסענו לאכול גלידה.

אני יושבת על ידו שופעת חיוכים וגאה בתשובה, לא מפסיקה להסתכל בו בהערצה, אני חושבת שזהו בדיוק הרגע שהבנתי שזאת אהבה, ואני מאוהבת עד עצם הנשמה.

למחרת היום שוב הופיע במפתיע, ושאל מה נשמע, ומה התוכניות לעשות היום, הסברתי לו שאני גרה במרכז, ואני נוסעת הביתה.

וכך במשך שבוע שלם שכולו ממוקד בחייל שלי, היינו יוצאים אחרי שעות הפעילות בבסיס, הוא הכיר לי את הוריו, שישר התאהבו בו ואני בם.

מצאתי פתאום משפחה חדשה, שחיבקה אותי בהמון אהבה.

פתאום הלב התמלא בתחושות אחרות, התחושות של הייאוש והאכזבה,

נעלמו לגמרי, ובמקומם היו תחושות של חום, אושר, אהבה, לפתע הנשמה קיבלה מין זריקה לתוך הווריד, והכול נראה אחרת לגמרי.

לילות שלמים של אהבה, אני והחייל שלי במנחת, שקט עמוק של הלילה, אין הקפצה, ורק האור של הירח מעל, ואני מקבלת את הנשיקה הראשונה.

פתאום כאילו נורה במוחי נדלקה, אוי ואבוי אני צריכה להחזיר תשובה, והוא החייל שלי, אפילו לא יודע שאולי בעוד שבוע אני כבר לא אהיה כאן.

אז תגידו לי אתם, איך יכולתי לא להישאר, ולתת ללב אושר שכזה. 

©כל הזכויות שמורות