פָנים לקנאה

קנאה לבנה מפרה אותך ומעוררת בך יצרי-יצירה ושאיפה להתעלות מעל ראשה כדי שיקנאו בו. ויש קנאה שונה - אדם שפל שזכה לגדולה בדרך של נוכלות פתלתלה ואז הקנאה הופכת לאדומה ובזעם איתו נרדם ולאחר מכן הוא מתפכח- כאן אתה חי. תודה רבה לך צבי היקר, ערב טוב.

.

בשינוי צבעים: מהבית, ארגנטינה,

אני מכירה קנאה ורודה (לבנה, אצלך)

וקנאה ירוקה (אדומה, אצלך). 

הקנאה הוורודה-לבנה, אכן, מפרה; 

היא לא ממש קנאה אלא רצון להיות 

קצת-כמו-יותר-ממי שמעורר אותה.

במילים פשוטות: רצון להשתפר.

הקנאה הירוקה-אדומה היא ה-קנאה:

למה לו-להם כן ולי לא?

וכמובן: הרגשַׁת תסכול, זעם, אי-צדק, 

וכל מה שממרר לאדם את החיים. 

תודה רבה-רבה ולילה טוב ומיטיב, 

צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

או צהובה :-)

השיר מתאר שני סוגים של קנאה – אחת חיובית ולבנה, שמעוררת יצירתיות ושאיפה להתעלות, ואחת שלילית ואדומה, שמובילה לזעם ותסכול מול עוול או הצלחה לא מוצדקת של אחרים.

קנאה יכולה להיות כוח מניע לצמיחה או רעל משתק – הבחירה איך להגיב אליה קובעת את דרכנו.

יפה כתבת צביקה היקר

יום רביעי מבורך

שמוליק

אתה מבדיל בין שני סוגים של קנאה. האחת חיובית, היא מלבה את האש להצליח ולעמוד במשימות. ויש את הקנאה המובילה בתוכה לשנאה והיא איומה ונוראה.

מניע עבור לרע

אינני מקנאה בנוכלים, רק מרחמת עליהם ומצפה שיעלמו מסביבתי. 
הקנאה הלבנה, שאנו מכנים "קנאת סופרים" בהחלט מובנת לי והיא הדבר שדוחף אותנו, בין שאר הסיבות, לכתוב.
בברכת יצירה פוריה ומפרה... עם קנאה בונה ומפתחת  :-)

איתך בתחושה 

נוכלות שחורה פתלתלה 

איש יקר

אתה מבדיל בין קנאה לקנאה

בעזרת צבעים-יפה ההשוואה

שב מבורכת

צצמי