המקום: ישראל
הזמן: 1963
מזג האוויר: קר
אני עדיין זוכר את היום הראשון שלי באוניברסיטה, כן זה היה מדהים, הדשאים, הבניינים הגבוהים שהיו באותו יום מהודרים יותר מתמיד כאילו בירכו אותי לשלום ואמרו:"ברוך הבא".
אני זוכר את השיעור הראשון, הרגע שבו נכנסתי לאולם ההרצאות היה עד אותו זמן הרגע הגדול ביותר בחיי, אני זוכר את המרצה עולה לבמה, הדור, עם בגדים נקיים, מכובד, סיסטמטי, יהודי וכן גם דוד אבידן למד איתי שירה.
באותם ימים האוניברסיטאות בארץ היו במשבר כלכלי חריף, כסף לא היה, חוגים בוטלו, קיבלו פחות ופחות אנשים בקיצור מעולם לא היה מצבנו רע יותר.
המודעות הפוליטית בקמפוס אז היתה גבוהה, הימים ימי מפרץ החזירים ימי מרטין לוטר קינג שנת הלימודים התחילה כמה ימים אחרי רצח קנדי לא ידענו איך להגיב לרצח קנדי כולנו בכינו שהשדר האמריקאי הודיע שקנדי נרצח אין ספק שרצח קנדי פער בליבנו חור שספק אם אי פעם יסתם.
בארץ אותן שנים היו השנים שאחרי משפט אייכמן שספיחיו עוד המשיכו להכות בנו כאילו היה המשפט רק אתמול. דוד אבידן תמיד אמר: "חברים אל לנו להיכנע לרצח קנדי אל לנו להיכנע למשבר הכלכלי באוניברסיטה אנחנו חייבים להילחם על זכותנו הקדושה ללמוד בתנאים המקסימליים לא נוותר" כולנו סגדנו לאבידן שהיה אז רק סטודנט צעיר(שנה א`) אבל באיזשהו מקום כבר אז ידענו שאבידן יהיה גדול ביום מן הימים.
המקום: ישראל
הזמן: 1963
מזג האוויר: קריר
הזמן עבר ותקופת המבחנים הגיעה, המצב הכלכלי באוניברסיטה המשיך להיות גרוע.
יום אחד כינס אותנו הדיקן באולם 223 בגילמן ואמר לנו: "חבר`ה צר לי לבשר לכם אבל כנראה שניאלץ להדיח מספר סטודנטים עקב מצבנו הקשה כנראה שניאלץ לעשות סלקציה וזה יתחיל ממכם החוג לשירה עברית. הצעקות נשמעו עד סאקלר "איך אתם מסוגלים" "מי נתן לך רשות מי נתן לך סמכות" היו רק חלק מהצעקות הרמות שנשמעו באולם, כולנו היינו מיואשים.
המקום: ישראל
הזמן: 1963
מזג האוויר: קריר
יום המבחן הגיע, כולם הגיעו לאולם עם עיניים חצי עצומות, לילה לפני כולם ישבו ולמדו, אני מניח שחוץ מאבידן, אבידן לא היה צריך ללמוד היה לו חוש טבעי לשירה הוא היה גאון.
התישבנו בכסאות עוד רבע שעה למבחן, הזמן עבר בצורה הכי מהירה שזמן יכול לעבור, איכשהו תמיד שאתה לא רוצה הזמן עובר מהר, רבע שעה עברה כמו דקה......................... ואז דקה לפני תחילת המבחן קם דוד אבידן והחל לצעוק: "ההשכלה הגבוהה בישראל לא תמות" הוא חזר על השאגה הזו מספר פעמים, כולנו היינו בהלם לא הבנו מה קורה, הבוחן צעק לעבר אבידן: "שב במקומך" אבל אבידן לא ציית הוא המשיך לשאוג את סיסמת המאבק שנולד בזה הרגע ורגע לאחר מכן פרץ מהאולם למסדרון והחל לנוע לאורך בניין גילמן ולשאוג את הסיסמה.
היינו בהלם אבל לא היינו מוכנים להפקיר את אבידן כפצוע תמהוני בשטח, כולנו יצאנו בעקבות אבידן חיש מהר מצאנו אותו מחוץ לגילמן מוביל 300 סטודנטים בשאגות: "ההשכלה הגבוהה בישראל לא תמות" הוא הוביל אותם כחלילן מטאפורי תוך דקות היתה האוניברסיטה מלאה בסטודנטים מכל הבניינים תוך דקות נמלאה האוניברסיטה בשאגות קרב, הכיוון של כולם היה ברור, משרד הרקטור.
המקום: ישראל
הזמן: 1963
מזג האוויר: קריר
"רבותיי הסטודנטים הירגעו נא, אינני מוכן להתנהגות כזו במתחם האוניברסיטה אני דורש מכם להפסיק את ההתנהגות הזו" רק אמר הרקטור דברים אלה רק דיבר וכאילו היה ילד עם גפרור בוער הנוגע בפתיל דינמיט, כל הסטודנטים כאחד הגבירו את צעקות הסיסמה, אבידן עמד בראש הקבוצה, אבידן השתיק אותנו והחל לדבר: "רבותיי אנשי המנהלה אדוני הרקטור ותסלח לי שאינני קורא לך רקטור נכבד, אינך ראוי להיקרא נכבד, אינך ראוי שנוריד ראשנו כאשר אתה עובר במדרכות האוניברסיטה, אתה אדם שפל החושק בממון ורק בממון אינך רואה בשירה העברית דבר מספיק חשוב להילמד באוניברסיטה כל מה שאתה רואה לנגד עינייך הוא חשבון הבנק שלך עד כדי כך הוא חשוב לך שאתה מוכן להרוס את חייהם של רבבות משוררים פוטנציאליים" המקום: ישראל הזמן: 1963 מזג האוויר: קריר ואז הגיעו השוטרים מאחורי אבידן כפתו את ידיו באזיקים הוא צעק קצת וכולנו נכנסנו למבחן, בלי דוד אבידן.
המקום: ישראל
הזמן: 1969
מזג האוויר: קר
הטקס עמד להתחיל, בדיוק שש שנים אחרי ההפגנה הגדולה שהוביל דוד אבידן אז בקמפוס הוא עמד לקבל את התואר השני מהרקטור, אבידן סיים בהצטיינות יתרה וזה היה הפרס למי שסיים בהצטיינות יתרה. אבידן ישב מכונס בתוך עצמו בוהה באוויר ניכר עליו שלילה לפני הוא שתה לא רק מים, אבידן לא שתה ולא לקח סמים אבל כנראה שלילה לפני הטקס הוא היה מתוח יתר על המידה. תמיד תהיתי מאיפה הגאוניות הזאת של אבידן, היתה בו פשטות תהומית הוא לא היה מדבר הרבה אם לא הכרת אותו היית חושב שהוא בור גמור, אבל כשהוא סוף סוף דיבר נחשף גאון. אני זוכר לפני שש שנים את היום הראשון של אבידן באוניברסיטה, הוא נכנס לכיתה באיחור המרצה פנה אליו:"מה אתה חושב שזו טיילת פה?" אבידן לא ענה והתיישב ובמבט ישנוני הקשיב למרצה המרצה זעם.
ישבתי שם בטקס מחכה שיקראו בשמי אבל יותר מכל מחכה שדוד אבידן יעלה לבמה ויקבל את הכבוד המגיע לו.
המקום: ישראל
הזמן: 1969
מזג האוויר: קר
"ועכשיו למצטיינים, גבירותיי ורבותיי "דוד אבידן", אבידן עלה בצעדים עצלים לבמה הוא קיבל את התעודה מהרקטור הוא קיבל לידיו גם את המיקרופון והחל לדבר לקהל: "אתם בטח מצפים שאני יודה לאוניברסיטה על התכנים אתם בטח מצפים לראות אותי לוחץ יד לרקטור ומצטלם איתו צילום משותף אתם בטח חושבים שאני צריך להודות לכם, אז אתם יודעים מה? שקו לי בתחת, עם התעודה הזאת אני הולך לנגב את התחת ועם לא את התחת אז אני אקנח איתה את האף, רקטור יקר לך אני קורא רקטום אתה משת"פ של הממשלה במאבקה נגד הסטודנטים, אתם כולכם יושבים פה עם החיוכים המזויפים והעלובים שלכם אתם מחייכים רק מתי שזה טוב לאינטרסים שלכם כנסו לי כולכם לתחת".
אבידן הפנה את גבו אל עבר הקהל הפשיל את מכנסיו והחל לנגב עם התעודה את התחת, שני מאבטחים קפצו עליו ולקחו אותו מהבמה, אבידן רק הצליח לצעוק: "ההשכלה הגבוהה לא תמות" מספר פעמים עד שהושתק. ואז עלו כל השאר.
המקום: ישראל
הזמן: 1973
מזג האוויר: חם.
בתחילת השנה עוד דיברו בהנהלת האוניברסיטה על מאבק בהחלטת הממשלה על קיצוצים אבל ככל שעבר הזמן ההנהלה רק יישרה קו עם החלטות הממשלה והקיצוץ בחוגים נראה קרוב מתמיד.
דוד אבידן ואני בדיוק עמדנו לסיים את הדוקטורט שלנו, נותר עוד שבוע בדיוק לטקס הגדול, אבידן כהרגלו סיים בהצטיינות יתרה או לפחות כך על פי השמועות היה אמור להיות.
עוד שמועה שרצה בקמפוס היתה שהרקטור הולך להתנקם באבידן על אקט חשיפת הישבן בטקס הסיום ב1969 והוא יעשה את זה על ידי כך שהוא יוריד במכוון את הציון של אבידן.
כולנו היינו מתוחים ודרוכים חוץ כמובן מדוד אבידן ששמר כהרגלו על ארשת פנים אדישה כאילו רוצה היה להגיד:"כולכם יכולים לשבת לי על הקטן" תמיד שאלתי את עצמי איך אבידן הוא כזה אדיש ורגוע, היתה סברה שהוא משתמש בסמים אני לא האמנתי לזה שאבידן יקח סמים? האדם והמשורר הנעלה הזה צריך סמים? והרי ידוע שמשוררים לא לוקחים סמים ולא שותים אלכוהול. אט אט שמועת הרקטור פרשה לה כנפיים והגיעה כמובן גם אלינו, אבידן הגיב בביטול למשמע השמועה אך אנחנו התרעמנו על כך שהולכים לקחת מדוד אבידן את הכבוד המגיע לו גיבשנו ביניינו לבין עצמנו החלטה שאם הרקטור לא יכריז בטקס הסיום על דוד אבידן כמסיים בהצטיינות יתרה אזי אנו נפריע למהלך הטקס ונפגע בקיומו התקין.
המקום: ישראל
הזמן: 1973
מזג האוויר: חם.
"ועכשיו רבותי המסיימים בהצטיינות יתרה, חמישה מבוגרי התואר השלישי סיימו בהצטיינות יתרה ראשון, דוד אולינייבסקי, שני, דוד לוסטיג, שלישי, דוד אהרונוב, רביעי, דוד חלמיש, וחמישי ואחרון, דוד אבידע." לא האמנו הרקטור הוציא את דוד אבידן אפילו מרשימת המסיימים, דוד אבידן לא קיבל את התואר השלישי, פשוט לא יאמן. בו ברגע קמנו כולנו בזעם והתחלנו לצעוק:"לא לא לא ניתן את הרקטור נזיין" כך בקריאות קצובות מספר פעמים בנוסף הופנו לעבר הרקטור קריאות כגון "פושע" "נאצי" "בולשביק" מהומה קמה באיזור הטקס אנשים קמו ממקומם וניסו להשתיק אותנו אבל אנחנו לא ויתרנו והמשכנו לצעוק.
כך נמשכה המהומה שעה תמימה כאשר בכל אותה שעה לא נתנו למצטיינים לקבל את התעודות.
ואז באופן מפתיע ביותר נטל לידיו הרקטור את המיקרופון והחל לדבר.
המקום: ישראל
הזמן: 1973
מזג האוויר: חם.
"רבותיי רבותיי הניחו לי לדבר רבותיי הניחו לי להשמיע את דבריי רבותי היו נא בשקט והניחו לי לדבר" הס הושלך בקהל, "רבותיי מודה אנוכי שמאז ההפגנה הגדולה שאירגן דוד אבידן ב1963 יש לי משהו נגדו, אני מודה עשיתי לאבידן את מה שעשיתי היום בשביל לדפוק אותו גם על מה שהיה ב1963 וגם על מה שהיה ב1969 אתם צריכים להבין אותי, איך אתם הייתם מגיבים אם הייתם נותנים למישהו תעודה והוא היה מנגב איתה את התחת? אבל אתם על זה לא צעקתם אז, הנחתם לחברכם לעשות אותי ואת האוניברסיטה חוכא ואיטלולא. ובכל זאת אנוכי אדם ישר, כל חיי חונכתי ליושר בכל מחיר והיום בגדתי בערך זה, אינני מתכוון כמו בספרו של ויקטור הוגו להתאבד אך בהחלט אתקן את העוול ואוסיף פה לפני כולם את דוד אבידן לרשימת המסיימים בהצטיינות יתרה. בנוסף אבקש להתנצל אישית בפני דוד אבידן על העוול שנגרם לו אבקש להתנצל בפני האוניברסיטה על העוול שנגרם לשמה כמוסד חף מכל רבב, ועכשיו אקרא לדוד אבידן לקבל את התעודה, דוד אבידן בוא בבקשה" אבידן עלה לבמה כולנו היינו עם דמעות בעיניים שעה שאבידן קיבל מידיו של הרקטור את התעודה, כולנו שמענו את הרקטור אומר לאבידן בציניות:"תלה אותה בחדר הא" ולאחרי זה טופח לו על השכם. אבידן לא ניגב הפעם את התחת עם התעודה ולא צעק הוא ירד בשקט מהבמה לקול תשואות באי הטקס. וכך הסתיימה לה המריבה הגדולה בין דוד אבידן לרקטור ואולי במידה מסויימת גם ביננו לבין עצמנו.
אפילוג
שנים לאחר מכן מת דוד אבידן בביתו עני וחסר כל, מסתבר שהוא כן לקח סמים וכן שתה, ואני כל השנים האלה לא ידעתי........................
