זכרתי

חסרת דאגה: בגילך את סוגרת את הגז, חשמל, דלת ביתך ואת נצבת ליד דלת ביתך הנעולה וזה מציף אותך בדלתות של כל הבתים שבהם התגוררת בהם מבלי לחוש שביתך ניצב בפני סכנה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב.

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

ושבוע טוב ומיטיב, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

.

המיקרו-טקסט הנוכחי מתכתב עם "שכחתי" ,

שהעליתי ב-31 באוגוסט. 

לא "חובה" לזכור, ברור. <חיוך>

תודה רבה-רבה על קריאתך ועל תגובתך, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

פעולה פשוטה כמו לוודא שהגז סגור והאורות כבויים-מחזירה אותך אסוציאטיבית לדירות הרבות יחסית שעברת. אך גם מעידה וזועקת את המצב העכשווי. הבית בסכנה...

השיר מתאר את פעולת הזיכרון הפשוטה של סגירת הבית, שמציתה זיכרונות רחבים יותר של בתים שהיו לך בעבר ותחושת ביטחון שנעלמה;

הכמיהה לבית יציב ובטוח באמת, לא רק פיזית אלא גם נפשית כי הבית הלאומי בסכנה לא פחותה.

תודה רבקה על המיקו טקסט.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

רק על הסכנה לבית הלאומי אני חוששת ... <לב>

רבקתי היקרה, זה קצת מבלבל אותי.

זה נשמע לי כמו ניסיון של הגנה,

כל הספירה הזו של הדברים השגרתיים שזכרת לעשות,

כמו ילד שאומר לעצמו, אני לא מפחד אני לא מפחד, וכל גופו רועד מפחד.

ואולי אני טועה, אולי באמת הגעת למין השלמה הזו, הכל בסדר,

את זוכרת לעשות את כל הפעולות הבנאליות כשיוצאים מהבית

ואת יודעת שביתך הוא מבצרך וכך היו כל הבתים בהם גרת לאורך השנים.