לשעה קלה ... / פיות, מכשפות, ...

הראשון, מעורר תהיות: נכדיך חולמים לשעה קלה, מלחמה חודרת, החרדה נושמת ואת תוהה עם כך ימשך לעולם.  נקווה שהגולל יסתם על המלחמה.

השני, השתנו הזמנים: הילדות שעוברים נכדיך שונה מזו שעברו בעבר ילדים עם יצורים כמו פיות, מפלצות.

תודה רבה לך רבה היקרה, סופ"ש טוב.

אוהבת את סיפורי שחרזאדה

השירים של רבקה ירון נוגעים בעדינות בכאב של מציאות חיינו, מול עולם הילדות והחלום:

"לְשָׁעָה קַלָּה" – השיר מתאר רגע זמני של שלווה, כשהנכדים משחקים וצעדיהם מוגנים. אבל השקט הוא שברירי – מלחמה, חרדה ופחד עדיין נושפים ברקע. המסר הוא על הפער שבין הרגעים הקטנים של חיים רגילים לבין המציאות הכבדה שמאיימת לחדור כל הזמן.

"פֵיוֹת, מְכַשֵּׁפוֹת" – כאן הדגש עובר לעולם הדמיון והאגדות של הילדות. הפיות והכישופים מייצגים את התמימות והקסם של הנכדים, אך יש גם מרחק גדול ("אלף שנה ושנה") בינם לבין המציאות הקשה. המסר הוא געגוע לשמירה על הילדות התמימה, על החלום והקסם, מול עולם מבוגרים מלא כאב ומלחמות.

שני השירים יחד מבטאים כמיהה כפולה – גם להגנה על הילדים ברגעי חייהם, וגם לשימור עולם הילדות הפנימי שלהם אל מול מציאות קשה ומאיימת.

תודה רבקה יקרה על שני השירים.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

מתחברת מאד לחרדה שאופפת את השיר-בקונטרסט בין תמימות הילדות של הנכדים ובין המציאות האופפת אותם משבגרו.

צמרמורת העביר בי שירך.

לימים טובים יוצר

לסוף המלחמה

לשיבת החטופים

לסוף מות ופציעת חיילינו 

לסוף ההרג

נייחל,  ואז אולי ייכתב שיר אופטימי יותר.

רבקתי היקרה, רציתי לכתוב - מה פתאום

ולא יצא לי. המלחמה הארורה הזו 

המלחמה שנראה שאין לה סוף.

אז ניסית לשעה קלה לחלום חלום

לראות את ילדיך כפעוטות שאין להם שום דאגה

חוץ מ...

באיזה משחק לשחק.

וגם הנכדים, אינם חיילים,

אלא ילדים קטנים שמשחקים בחיילים

ומטיזים מים זה על זה...

אבל המלחמה הארורה מעירה אותך מהחלום.

תודה רבקתי, שהרחקת אותי לרגע מהמלחמה

עם פיות ועם סיפורי אלף ולילה ולילה.

כמה נפלא שהם שלטו בעולמנו,

בעולמם של נכדינו שולטת AI.

ורק החיבוק שלי שנשלח אליך

אין הוא חלום ואין הוא תוצר של AI

וגם המלחמה לא משפיעה עליו.

זיכרון עבר צץ ועולה. ילדיך רצים בתוך הבית, שמחה ואז... צצה הדאגה לדור הבא. מה יהיה. 

והדור הזה קצת שונה, אינו מכיר את הסיפורים והאגדות על פיות ומכשפות.