סְלִיחָה

את השיר הזה כתבתי בלונדון בחורף שעבר. מעלה אותו ללא שינוי, כולל הכותרת. מתאים לי כי כבר יומיים, דווקא ברגעי האושר, אני מוצאת את עצמי מתנצלת בפני אנשים טובים, והיחיד שחותם לי הוא המצפון שלי.

דֶּרֶךְ סֶדֶק בְּוִילוֹן חֲדַר הַשֵּׁנָה, אוֹר מְעֻלָּף שֶׁל שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר הִמְצִיא דְּבָרִים,
סִפֵּר מַעֲשִׂיָּה עַל לֵילוֹת דַּקִּים וְקָשִׁים כְּמוֹ כְּפוֹר
וְהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַגּוּף קָם לְדַשְׁדֵּשׁ בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת הַמְּטֻשְׁטָשׁ.
הַשְּׁתִיקָה יָשְׁבָה בַּמִּטְבָּח, הִבִּיטָה בִּי וְהִשְׁעִינָה מַרְפְּקִים עַל הַשֻּׁלְחָן
כְּשֶׁהִתְלַבַּטְתִּי אֵילוּ סְפָלִים לְהוֹצִיא, מְחַכָּה לִרְאוֹת מָה יִתְגַּלֶּה.

הַמַּיִם רָתְחוּ. פָּרַסְתִּי שֹׁרֶשׁ גִּ'ינְגֶ'ר לְעִגּוּלִים וְחִלַּקְתִּי שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. מָזַגְתִּי,
כַּפִּית שֶׁל דְּבַשׁ. בָּחַשְׁתִּי לְאַט, הַמַּבָּט כְּלַפֵּי מַטָּה כְּדֵי לֹא לִטְעוֹת, חוֹשֶׁבֶת מָה נָכוֹן לַעֲשׂוֹת.
הַשְּׁתִיקָה כִּחְכְּחָה בְּנִימוּס: "אַתְּ בּוֹחֶשֶׁת יוֹתֵר מִדַּי". הִסְתּוֹבַבְתִּי, נִזְהֶרֶת.
הִנַּחְתִּי שְׁנֵי סְפָלִים עַל הַשֻּׁלְחָן. יָשַׁבְתִּי. הַשְּׁתִיקָה נִשְׁעֲנָה לְפָנִים. אֲנִי נִשְׁעַנְתִּי לְאָחוֹר
מְנַסָּה לְהָבִין מָה הִיא סִמְּנָה לִי. אוּלַי הַסְּפָלִים לֹא הִתְאִימוּ?
כְּבָר שָׁכַחְתִּי אֵיךְ זֶה לָגוּר עִם מִישֶׁהִי שֶׁמְּלַקֶּקֶת אֶת הָרִבָּה מֵהַלַּחְמָנִיּוֹת עַד הַחֶמְאָה,
מְנַעֶרֶת אֶשְׁכּוֹל דֻּבְדְּבָנִים וּמַשְׁאִירָה נְקֻדּוֹת מַיִם לֹא מְנֻגָּבוֹת.

כָּל הַלַּיְלָה עָצַמְנוּ אֶת עֵינֵינוּ לִרְוָחָה וְרִחַפְנוּ רְפָאִים סְבִיב הַחֶדֶר בְּלִי לְדַבֵּר.
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מִתְרַוְּחוֹת-מִתְכַּוְּצוֹת בְּכִסְאוֹת יְרֻקִּים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַשֻּׁלְחָן הַצָּהֹב
הַשְּׁתִיקָה יוֹשֶׁבֶת בָּאֶמְצַע חִוֶּרֶת, מַנִּיחָה צַלַּחַת לַחְמָנִיּוֹת בְּרִבָּה וְחֶמְאָה
וְדֻבְדְּבָנִים בַּקּוֹמְפּוֹזִיצְיָה צִבְעוֹנִית, סִימֶטְרִית וּמֻשְׁלֶמֶת מִסֶּרֶט שֶׁל סְטֶנְלִי קוּבְּרִיק.

מֵרֹאשׁ הִקְפַּדְתִּי שֶׁהַסְּפָלִים יִהְיוּ שָׁוִים כִּי חָשַׁשְׁתִּי לְגַלּוֹת יוֹתֵר מִדַּי
כְּאִלּוּ אֶפְשָׁר לִקְרֹא אֶת הֶעָתִיד בְּמַטְבְּעוֹת דַּקִּים שֶׁל גִּ'ינְגֶ'ר.
כְּשֶׁהַכְּפוֹר הִתְחִיל לִזְחֹל עַל חִוְרוֹן פָּנֶיהָ שֶׁל הַשְּׁתִיקָה
מְלוֹא הַסֵּפֶל הִסּוּסִים חַמִּים הִתִּירוּ אֶת לְשׁוֹנוֹתֵינוּ הַקְּפוּאוֹת.