שיר השבוע - אָבְדָן

שיר כואב הפוגע כחת בלב הלב.

מאד אהבתי ודאבתי.

תודה נורית.

תודה על תגובתך, על הרגישות שבה.

ישנם אובדנים שהזמן לא מרפא ולא מקל עליהם.

כזה הוא אומדנו של אחי הצעיר במלחמת יום הכיפורים.

שוב תודה על המילים הרגישות.

שבת שלום.

השיר מבטא את כאב הפרידה מאחיך ז"ל  שאיננו עוד ואת ההתמודדות המתמשכת עם היעדרו. אף שהזמן חולף, הזיכרון והחסר ממשיכים לחיות בלב

האובדן אינו נעלם עם השנים — הוא משנה צורה, הופך מצעקה לצל שקט בלב, ולימוד מתמשך של חיים לצד החסר.

כואב ומרגש כתבת נורית יקרה.

יהי זכרו של אחיך ברוך.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

כל כך נכונים דבריך. 

הזיכרון של אחי תמיד אתי, והמלחמה עכשיו רק חידדה את הזיכרון הזה.

הוא היה אחי היחיד. האובדן הזה, אין מילים לתאר אותו.

תודה שמוליק על דבריך הרגישים.

שבת שלום.

כל כך מוכר.כל כך ידוע.

ולנצח יהיה שם בכאב האצילי

של נסיונות ההתבגרות.

לתמיד!

אכן אודי ידידי, הוא שם לנצח,

בתוך הלב, בכל ימות השנה.

השנים שעוברות לא מכהות את הכאב.

ואם להוסיף למצב הזה, משהו לא נתפס , הרי נוסף השנה.

יום הזיכרון למלחמת ה 7.10 והוא נקבע ב - כ"ד בתשרי - יום נפילתו של אחי.

שוב תודה אודי על דבריך וסליחה אם זלגתי קצת בתגובתי.

שבת שלום.

קראתי בשקיקה את דברייך,נורית יקרה ואהובה

החלל שהותיר בלבך לא מתמלא לעולם. כה נגעו בי מילותיך נורית אהובה. 

אכן גלי יקרה שלי,

את החלל הזה אי אפשר למלא. 

את יודעת, האבדן הזה החלל שהותיר, הצל שבלב...

לא אוסיף מילים,  כי -

כי אין לי אותן עכשין.

מחבקת אותך באהבה גדולה.

וזה ללא מילים...

לוֹמֶדֶת לִחְיוֹת עִם הַאֵין

וְעִם מָה שֶׁנִּשְׁאַר.

ובְּלֵב שָׁקֵט נִשְׁאַר הַצֵּל.

אכן, כבר יותר מחמישים שנה ואני עדיין לא יודעת איך לחיות עם האין.

זה כל הזמן אתי, צל בתוך הלב שלא עובר.

הוא היה אחי היחידי, הוא השאיר אותי לבד.

תודה אביב יקרה,

תודה על תגובתך הרגישה שנגעה ללבי.

שבת שלום.

יהיה זכרו ברוך לעד

אכן אילה יקרה,

השנים שחולפות לא משכיחות ולא מקלות על הכאב.

אחי כל הזמן אתי בתוך הלב, בתוך הזכרונות

יותר מחמישים שנים חלפו, ועדיין הוא כל הזמן בלב.

שבת שלום.

הזמן עובר אך ליבך נעצר בלכתו של מוקי ואת עדיין לומדת לחיות עם האין, חסרונו של מוקי, ועם מה שנותר. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה. יהי זכרו ברוך. שלא תדעי עוד צער.

תודה דני ידידי, תודה על המילים המרגשות והמרגישות

כן, אני עדיין לומדת לחיות בלי מוקי, בלי אחי היקר.

ועדיין לא למדתי איך מתגברים על הכאב של האין.

שבת שלום, שקטה ורגועה.

צעקת האובדן

החסר הכל-כך כואב

דמעה וחיבוק

תודה,

תודה יצחק ידידי היקר.

תודה על ההבנה, אכן החסר כל כך גדול,

השנים שחולפות לא מכהות את הכאב.

תודה על החיבוק.

.

נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

לבך נעצר. ואין נחמה.

השורה האחרונה בשירך - מציאות כזאת,

כאב כזה:

"ובלב שקט נשאר הצל. "

חיבוק גדול ואהבה רבה לך, 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה הקטנה

---

כן רבקתי היקרה,

יותר מחמישים שנים ועדיין לא למדתי לחיות עם הכאב הזה של האובדן.

הצל הזה  שבלב לא חולף...

והמלחמה האחרונה יצרה לי משהו הזוי לגמרי.

את יום הזיכרון למלחמת השבעה באוקטובר קבעו ל-  כ"ד בתשרי

כ"ד בתשרי הוא יום נפילתו של מוקי.

תודה רבקתי שלי, 

תודה על המילים הטובות

על המילים המחבקות.

זיכרון ללא מילים...

.

הו. 

חיבוק גדול, יקירתי. 

רבקה הקטנה

---

אכן ויקי יקרה ואהובה,  זו צלקת לכל החיים.

הוא כל הזמן אתי, אחי הקטן... 

ובאה המלחמה הארורה הזו עכשיו ושוב קילפה את הגלד שקצת כיסה את הצלקת שלי...

תודה גדולה על  החיבוקים ששלחת לי, הם כל כך טובים ומחממים. 

נורית יקרה

**********

האובדן תמיד יהא קיים תוכך

מוגן ללא דרך מילוט

חי, נושם, בועט

להזכיר ....

אני קיים !

עצוב וכואב

ונחמה איין .

מברכת לשבת טובה

ממני עליזה.

תודה עליזה יקרה על דבריך.

אכן אין נחמה,

ותחושת האובדן לא מרפה לרגע.

והמלחמה האחרונה, השנתיים הנוראיות האלה

עוד חיזקו את תחושת האובדן.

אכן, כמו שאמרת,

אין  נחמה.

שבוע טוב

שיהיה לנו שבוע שקט ורגוע.