רוצָה ... / 2 /

בוקובסקי טוען כי הבעיה בעולם שאנשים חכמים מלאים ספקות ואילו הטפשים מלאים ודאיות ואת תוהה היכן את ואת רוצה משהו זורם כמו שיר ילדים, שיר ערש, שיר רגוע... תודה רבה לך רבקה היקרה, אחה"צ טובים ושבוע טוב. כל אחד זורם בדברים מסוימים. 

השיר מבטא סערה פנימית שלך רבקה יקרה  המחפשת משמעות, כנות ורגש אמיתי בעולם מבלבל, רווי רעש וספקות. את מאזכרת סופרים ודמויות ספרותיות — הנדרסון, סול בלו, בוקובסקי ומרי פופינס — כסמלים לתשוקה, אכזבה, חכמה וציניות, ובתוך כל אלה את  מנסה להבין מה את  באמת רוצה.

האדם המודרני מתלבט בין רצון לידיעה, בין רעש החוץ לשקט הפנימי. את מבקשת משהו “זורם”, אמיתי ונקי — שיר שירגיע, יביע אותך, או אפילו יצדיק את דמעותיך. זהו קול כן של כמיהה לאמת רגשית בעולם מתוחכם אך מתיש.

יפה ומרגש כתבת רבקה יקרה

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

את מהלכת בין הטיפות ומנסה להפיג את הצער והעצב. יודעת כי חוכמה היא לא אחת לך לרועץ וכרגע המחשבות אינן אופטימיות כלל ועיקר.  

מכל הספרים ומכל ההיסטוריה נשארת בסוף התובנה שאת רוצה משהוא קטן ומשלך
מאד אהבתי את בניית הקטע הזה-מהחכמה של האחרים אל החכמה האישית וההכרה במה שאת ומה שאת רוצה! 

סתם העתקתי את המשפט הזה, שהוא כל כך נכון ומדוייק.

בעצם כל משפט בדבריך, רבקתי היקרה, כל משפט רציתי לשים למעלה

באותו מקום שהוא שייך לעיקרם של הדברים.

לעוף עם המטריה של מרי פופינס ולהתרחק קצת מהמציאות שכאן.

ואיזה שיר לבחור, שיר ערש מרגיע או שיר ילדים, שירחיק אותי ויקח אותי לעולם קסום.

אני מחכה לגשם שיבוא כבר, כדי שאצא ואלך בין הטיפות שירטיבו אותי

וימהלו במתיקות את מליחותן של הדמעות.

רבקתי היקרה, אני כל כך מבינה את מילותיך

שאני מאמצת לי אותן,

כי הצלחת לבטא (אני לא כל כך מצליחה) בצורה נפלאה את הרגשתי בימים אלו.

הזיכרונות רכים כזכרונות , הדמעות קשות עד דמעות.