קח את המפתחות ... / נסיוני /

מעורר מחשבות, מבטא סקרנות: היה שלט בולט "רומן עם הזקן" בלי נקוד ברדיו ועד היום את לא יודעת אשכרה אם זה היה זקן או לא. הזקן המקורי הוא בן גוריון ואת רוצה לדעת מי. הו. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב. אם תגלי בהמשך, במטותא תספרי לנו. 

.

תודה רבה-גדולה על תגובתך, הראשונה כאן, 

ואנא סליחתך: הגבתי לך, ורק עכשיו אני רואה

שהתגובה ההיא לא עלתה, לא נקלטה. 

לילה טוב ומיטיב, דני אהוב. <לב> 

רבקה

---

"הזקן" הראשון היה יצחק שדה ולא בן-גוריון. כ 20 שנה לפניו. אז הכל יחסי- על אף שהעם החליט קפה עלית (שתיתי אז בעוונותי ציקוריה).

.

יצחק שדה, הפלמ"ח. נכון, אבל כבר לא

באותם ימים: על יצחק שדה למדתי בזכות 

"מסביב למדורה" .

חוץ מזה: מלחמה ראשונה בשבילנו-בשבילי

כאן, אחרי כל המלחמות-המהפכות בארגנטינה - 

קל לזכור.   

תודה רבה-רבה על תגובתך, צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

שני הזקנים

הראשון – יצחק שדה,
זקן השדות, רעם הקרב בגרונו,
מייסד הגדודים, בונה צבא וחזון,
קבור בקיבוץ גבעת ברנר, בין חולות וגבעות.

והשני – דוד בן‑גוריון,
זקן המילים והחזון,
כובש חול המדבר, כותב את ראשית המדינה,
קבור בנחל צין, שדה‑בוקר, שם הנגב פורח.

"שדה," לוחש בן‑גוריון,
"מי בינינו הזקן באמת?"
"שקט," עונה שדה, "זה הזמן, לא אנו.
המדבר מזקן את העם, החלום את הלב."

האחד נושא חרב, השני נשא חלום,
שניהם מביטים במדבר נושם,
והזקנה – לא סיום,
אלא תחילתו של אור תמידי.
 

.

כן-לא הבינה המלאכותית, יפה! מאוד!

אישית, אני נעזרת בה כשמשהו לא מופיע 

ב-גוגל, או ב-ויקיפדיה. אז ה-AI מפנה אותי

למאמרים שאני צריכה, באתר הנכון. 

תודה שוב, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

השיר  משלב זיכרון אישי, הומור עדין וביקורת חברתית־היסטורית.

את נזכרת בפרסומות, בדמויות מוכרות ובשפה של תקופה ישנה — ימי ראשית המדינה ואחריה.

דרך משחקי מילים (“זקן” או “זָקָן”) ורמיזות לתרבות הפופולרית, היא משחזרת רגעים של תמימות ושל תקווה, אך גם מציינת בעדינות את ההחמצה והבלבול של דורות אחר כך.

השיר מדגיש את הפער שבין העבר האידיאליסטי לבין ההווה המבולבל והציני. הקריאה “קח את המפתחות וסע” הופכת לסמל – אולי להזמנה להמשיך הלאה, אך גם לשאלה לאן בדיוק נוסעים — האם חזרה לערכים של פעם, או סתם הלאה, בלי כיוון ברור.

יפה ומעניין כתבת רבקה יקרה

לילה טוב

שמוליק

.

אכן, נדמה שאלה היו ימיה הראשונים של 

המדינה - למרות שכבר הייתה בת +19 ...

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה רחבה, 

ולילה טוב, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

השפה העברית מהווה חלק ממך, אותם סלוגנים וקטעים מתוך המערכונים-הפכו למטבעות לשון המאפיינות את התקופה. אך היה מנהיג, מנהיג אחר אליו את מתגעגעת בין השיטין, בין המילים כאן.

אגב, לאבא שלי היה את משרד הפרסום השני בישראל בשם: "פומבי", ואבי הוא זה שהגה את הסלוגן: "העם החליט קפה עלית." הוא גם הגה את המילה: "חישגד" שמלווה אותנו עד היום. מעניין ואפילו מרגש שכתבת על כך בדיוק בימים אלה של פרידה מאבא. 

.

גליתי יקירתי האהובה, 

לא ידעתי. ואני שמחה עד מאושרת שהזכרתי

את אביך באמצעות הסלוגן. 

גם ה"חישגד" - וואו. 

אשר לגעגועיי: יותר השוואה בין התקופות. 

תודה רבה-גדולה מאוד על תגובתך!

אוהבת אותך, שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

אני שמחה מאוד עם תגובתך! אין לך מושג

כמה!

תודה רבה-גדולה עליה, ויום נעים ומיטיב לך. <לב>

רבקה

---

כן, היו ימים שהקשבנו לגששים וצחקנו.

היו ימים שהיו כאן פרסומות שהיו חלק מחיי היום יום שלנו

והיו חלק נכבד מהשיח.

סע לשלום, המפתות בפנים, אמר שייקה במערכון המכונית המגוייסת...

פעם גייסו למילואים גם רכבים ולא רק אנשים.

ואת מזכירה רבקתי היקרה את ה"זקן", כך כינו את בן גוריון

ואני ניזכרתי , זה היה  בימי ילדותי, כשבן גוריון גר בשדרות קרן קיימת בת"א,

(היום המקום נקרא, שדרות בן גוריון)

ואנחנו היינו עומדים מחוץ לביתו ומנסיך לקלוט אותו בחולפו מול חלון חדרו, 

או מחכים שיצא ונראה את כולו... ופולה הייתה צועקת עלינו ומגרשת אותנו.

אתם מפריעים, אמרה.

ו(שוטר אחד ישב אז בבוטקה ליד שער הכנסה לבית, זה מה שהיה צריך כדי לשמור על ראש הממהשלה)

אבא שלי העריץ את בן גוריון

והעם שתה קפה "עלית"... כי ככה הוא החליט.

תודה רבקתי היקרה על מחשבות וזכרונות שהעלתה בל מילה אחת לא מנוקדת...

.

איזו תגובה מחממת לב כתבת לי, נוריתי יקירתי!

לא זכרתי את שם המערכון, אם כי הייתי צריכה

לנחש אותו. הוא מתבקש. 

אני זוכרת שנסענו ברכב של אבא ושמענו 

ברדיו את המערכון, והיה השלט ההוא, ו- ... 

טוב. מה אוסיף לך - כלום. 

בן גוריון היה ראוי להערצה, האמת. 

הוא היה בדעה של "שטחים תמורת שלום".

אני זוכרת שתקופה קצרה לפני מותו, כשהוא

התחיל להבין מה הולך להיות כאן, הוא אמר

בראיון משהו כמו: "הקמתי/בניתי את מוסדות 

המדינה ואת אופיהּ. מה הלאה - תלוי בכם."

הוא היה מאוכזב מאוד.

די לקשקש. 

תודה רבה-רבה וחיבוק לך, נוריתי יקירתי, 

נוריתי היחידה. <לב>

רבקה

---

והשפה

והזקן ,

נו- ישנס מותניו לרומן דווקא