טנגו, טנגו,

.

זיכרון יפה, זוג צעיר, לקראת חתונה, ... 

תודה רבה ולילה טוב ומיטיב, איילה אהובה. 

<לב>

רבקה

---

מעורר תהיות, זועק: ליד החלון המטבח עברו שני גברים שרים, אחד מהם זייף בכיף אבל הקפיד על מקצב ופה בארץ החיים הם טנגו, זה מזכיר לך את הצרחות של הפוליטיקים נאנחים ומתייסרים ומשפטי המחץ שלהם כמו פרסומות לצחצוח שיניים ואת תוהה אנה אנו באים בארצות התן של עמוס עוז... תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

.

התודה לך, דני יקר מאוד, על קריאה + תגובה. 

לילה טוב ומיטיב לך. <לב>

רבקה

---

וזרימת התודעה שלה, כה חכם, ממש עולם אחר מהעולם בו אני חי

.

זרם התודעה? באמת-באמת? 

מה שבטוח:

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, 

צביקה, איש יקר. <לב>

רבקה

---

אהההה . טנגו

באזני מתנגנות יצירותיו של פיאצולה ואני נזכרת בסרטים שבהם ריקוד הטנגו כיכב כביטוי לתרבות שלמה אהבתי מאד את הקטע הזה! 

.

תודה רבה!

גם אני אוהבת מאוד את אסטור פיאצולה. 

לילה טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---

השיר מתאר ברוח הומוריסטית-עוקצנית את המציאות הישראלית – שבה גם זיוף יכול להישמע “בסדר” כל עוד שומרים על הקצב, ושבה החיים עצמם דומים לטנגו: ריקוד מלא תנועה, דרמה, ולעיתים גם חוסר שלמות.
השיר עובר בהדרגה ממראה יומיומי תמים – שני גברים ששרים בחלון המטבח – לביקורת חברתית חריפה על התרבות הציבורית והפוליטית בארץ: על הפילוסופים המתייסרים לשווא, על הפוליטיקאים הרועשים והחלולים, ועל אובדן הקול האמיתי (“התן של עמוס עוז כבר הושתק”).
החיים בישראל הם כמו טנגו – תוססים, מסובכים, לפעמים מזויפים אך ממשיכים לרקוד. בתוך הרעש, הפוליטיקה והציניות, נדרשת הקפדה על “המקצב” האנושי – שמירה על קצב הלב והאותנטיות בעולם שמזייף בלי בושה.

תוד רבקה יקרה על השיר העוצמתי.

בוקר טוב ושקט

שמוליק

.

שמואל, קורא כל אות, כל פסיק, לא מדלג

על כלום. 

תודה רבה-גדולה על תגובה מחמיאה, באמת!

והציור/צילום שצירפת - וואו. עם השושנה

שצומחת לו מהפה. ובכלל: וואו!

יום נעים ומיטיב לך, לכם, איש יקר. <לב>

רבקה

---

אפילו הוא הושתק במדינתנו בעת האחרונה. ומשהו כאן לא בקצב הנכון, זה לא הריתמוס בעליל. 

.

קודם כול: תודה רבה-ענקית על הבמה!

ותודה רבה-רבה על תגובתך, על הנגיעה 

בחלק הכואב ביותר. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, ברשותך אני נשארת עם הטנגו,

הטנגו שמעורר בי זכרונות שמעלים חיוך קצת עצוב וקצת שמח על הפנים.

בכל ארוע במשפחה, חתונות ברי מצווה ומסיבות של ההורים -

כשהגיע שלב הרקודים והטנגו נוגן, אבא שלי היה מושיט לי ידיו

ומזמין אותי לרקוד איתו, ואנחנו יחד פיזזנו ורקדנו טנגו.

גם היום, כשטנגו מתנגן ברדיו או בטלוויזיה, רגלי מפזזות על הרצפה

ומראהו של אבא שלי עולה מולי - ואני מחייכת.

אז אני לא מתייחסת היום לדימויים הפוליטיים

ואפילו לתן של עמוס עוז אניח ורק

אעצום את עיני, ולה קומפרסיטה תתנגן בתוכי

ואני אשב ורגלי יפזזו על הרצפה בקצב הטנגו

אחת שתיים שלוש,,, אחת שתים שלוש...

מושיטה אליך ידיים, רבקתי היקרה שלי

ומזמינה אותך לרקוד טנגו אתי...

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה. טנגו. 

היום יום הנישואין של הוריי, והם רקדו טנגו

- מה אני אספר לך. 

רקדי עם אביך, נוריתי. אני צופה מכאן, 

מחייכת אל שניכם. 

<חיבוק> <לב>

רבקה

---