.
עוֹשִׂים "חוֹשְׁבִים" / ©רבקה ירון
*
לֵךְ תְּדַבֵּר עִם אַבָּא שֶׁלְּךָ, דּוֹחֶקֶת נִינָה בְּאָבִי, הוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ וְלִי אֵין כְּבָר
כּוֹחַ לָרִיב אִתּוֹ.
מָה פִּתְאוֹם אֲנִי - אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהוּא יַקְשִׁיב לְלִיטַל-
גַּם לִיטַל הִתְיָאֲשָׁה, דִּבְּרָה אִתּוֹ אֶתְמוֹל, הִתְחַנְּנָה, תַּחֲשֹׁב עַל הַנְּכָדִים הִיא
אָמְרָה לוֹ, אֲבָל הוּא בְּשֶׁלּוֹ. יִהְיֶה אָסוֹן, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ.
נִינָה נִשְׁמַעַת מְיֻאֶשֶׁת.
בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר, אִמָּא, תְּרַגְּעִי. אֲדַבֵּר אִתּוֹ. אֲבָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁ-
וְאָבִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת, מְהֻרְהֵר. מִי הָיָה אוֹמֵר, הוּא חוֹשֵׁב. אַבָּא שֶׁלִּי הַשַּׁמְרָן
פִּתְאוֹם רוֹצֶה שִׁנּוּיִים. לַעֲבֹר לַעֲיָרַת פִּתּוּחַ. לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ מַשְׁמָעוּתִי
בְּחַיָּיו. עוֹד כּוֹחִי בְּמָתְנַי הוּא אוֹמֵר. וְאִמָּא שֶׁלִּי- נוּ טוֹב, כְּמוֹ שֶׁאַבָּא אָמַר
לָהּ אֶתְמוֹל, מָה יֵשׁ, תּוּכְלִי לָטוּס לְחוּ"ל לַקְּנִיּוֹת שֶׁלָּךְ, זֶה לֹא סוֹף הָעוֹלָם-
אֲבָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי- תּוּכְלִי לִנְסֹעַ אֲלֵיהֶן, לִלְבֹּשׁ אֶת הָרֶכֶשׁ הֶחָדָשׁ-
הַוִּכּוּחִים הָאֵלֶּה. אָבִי עַצְמוֹ - שְׁמוֹ הַמָּלֵא אֲבִיהוּד, עַל שְׁמוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁל
אָבִיו שֶׁנֶּהֱרַג כְּשֶׁהָיָה לְצִדּוֹ בִּתְחִלַּת הָאִינְתִּיפָאדוֹת - אָבִי עַצְמוֹ מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ
בָּרַעֲיוֹן שֶׁל אָבִיו מֵאָז שֶׁהוּא הֶעֱלָה אוֹתוֹ, לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ, כָּכָה-סְתָם, כְּדֶרֶךְ-
אַגַּב, בִּמְסִבָּה קְטַנָּה יַחֲסִית, בְּבֵית אֶחָד הַשֻּׁתָּפִים שֶׁלּוֹ. הַנּוֹכְחִים חִיְּכוּ,
הֵרִימוּ כּוֹסִית לִכְבוֹד הָרַעֲיוֹנוֹת הַנִּשְׂגָּבִים שֶׁעֲדַיִן מְקַנְּנִים בְּרֹאשָׁם כְּאִלּוּ
רוּחַ צְעִירָה- לְפָחוֹת לֹא לָעֲגוּ לוֹ- לָמָּה שֶׁיִּלְעֲגוּ לוֹ, הֲרֵי אַף אֶחָד לֹא
הִתְיַחֵס בִּרְצִינוּת לָרַעֲיוֹן.
עַכְשָׁו אָבִי מַגִּיעַ לַמִּשְׂרָד שֶׁל אָבִיו.
הַשִּׂיחָה לֹא אוֹרֶכֶת זְמַן רַב.
אֶת שִׁמְעוֹן פֶּרֶס אַתָּה זוֹכֵר? שׁוֹאֵל צַחִי הָאָב לִפְנֵי שֶׁאָבִי מוֹצִיא הֶגֶה
מִפִּיו.
אָבִי מְהַנְהֵן.
וּבְכֵן, מַמְשִׁיךְ צַחִי, סוֹנְיָה אִשְׁתּוֹ לֹא רָצְתָה לָלֶכֶת אִתּוֹ כְּאֵשֶׁת הַנָּשִׂיא,
וּפֶרֶס אָמַר, זֶה בְּסֵדֶר, זְכוּתָהּ. אִמָּא שֶׁלְּךָ לֹא רוֹצָה לָבֹא אִתִּי? בְּסֵדֶר,
זְכוּתָהּ.
אוֹקֵי, אַבָּא, הֵבַנְתִּי. אֲבָל מָה-?
מָה מָה? אֲנִי מְהַנְדֵּס וְעוֹרֵךְ דִּין. עוֹד מִגְדָּל רַב קוֹמוֹת? עוֹד מִשְׁפָּט
מְפֻקְפֵּק אֲבָל רִוְחִי? כְּבָר עָשִׂיתִי כֶּסֶף. וְעַכְשָׁו יֵשׁ לִי מָה לָתֵת
וּלְתַכְנֵן גַּם בַּעֲיָרַת פִּתּוּחַ. בְּעִקָּר מִישֶׁהוּ חִלּוֹנִי, כָּמוֹנִי, קְצָת מִשְׁקַל-
נֶגֶד לַשִּׁגָּעוֹן,-
נוּ? מָה אַבָּא אָמַר? נִינָה חַסְרַת סַבְלָנוּת. שִׁכְנַעְתָּ אוֹתוֹ?
אִמָּא, אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת שִׁמְעוֹן פֶּרֶס, כְּשֶׁהוּא רָץ לַנְּשִׂיאוּת, וְאִשְׁתּוֹ
סוֹנְיָה..?
.
