שוב אני ...

עצוב, חסר רגישות: יש ואנו חווים חוויות ואנחנו מרגישים כמו ילדים. תודה רבה לך רבקה היקרה, אחה"צ טוב.  למרבה הצער, בכל גיל אפשר להרגיש כך. 

את מרגישה מוצפת כאב ובדידות, כמו ברווז שנבלע בזאב  חיה בפנים אך בלי יכולת להישמע או להשפיע.

השיר מבטא תחושת סבל פנימי שלא זוכה להקשבה. מאחורי אנשים שקטים מסתתרים לפעמים לב פצוע וזעקה שלא נשמעת.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבות.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

כֵּלִים מוּסִיקָלִיִּים בַּמִּצְעָד שֶׁלִּי הַפְּנִימִי, הַזְּאֵב מַבְּסוּט, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת נְעִילַת הַמַּנְעוּל, אוֹי-

נ ה ד ר

ערב מואר

עוד כילדה הכרת את היצירה של פרוקופייב והסיפור המתלווה אליה. והזאב תמיד הפחיד אותך, יכולת לשמוע את נעילת המנעול, או המתלעות שלו. וכמו ילדה קטנה גם כיום את חשה את האיום הסוגר עליך, עלינו.  

הברווז בתוך בטנו של הזאב משמיע קולו,

מגעגע ומגעגע ואיש אינו שומע.

הציידים ופטר מובילים את הזאב לגן החיות,

ושם בתוך הכלוב, גם הברווז יהיה,

יחד איתך הוא שומע את קולו של המפתח 

ואת נעילת השער.

ואת רבקתי, את כמו אותה ילדה קטנה, 

שהקשיבה למנגינתו של פרוקופייב, ויחד עם פטר והציידים מובילה את הזאב,

או שמא את כמו אותו ברווז שאיש אינו רואה ואיש אינו שומע אותו.

תמהתני...