שׁוֹתֶלֶת אוֹתִיּוֹת - בַּהַקְדָּשָׁה לִשְׁמוּלִיק

בַּלֵּב שֶׁלָּךְ אַתְּ שׁוֹתֶלֶת אוֹתִיּוֹת,
מְטַפַּחַת כָּל מִלָּה שֶׁלֹּא תֵּעָלֵם בָּרוּחַ.
מְבַקֶּשֶׁת אַתְּ מִן הָעוֹלָם שֶׁיַּקְשִׁיב לִלְחִישַׁת שִׁירַיִךְ,
וְשֶׁיִּקְטֹף בְּאַהֲבָה אֶת מִלּוֹתַיִךְ.
כִּי כְּשֶׁהַמִּלִּים שֶׁלָּךְ פּוֹרְחוֹת  גַּם אַתְּ פּוֹרַחַת אִתָּן,
וְנִשְׁמָתְךָ מַמְשִׁיכָה לִנְבֹּט בְּכָל שׁוּרָה שֶׁל חַיַּיִךְ. 
 

השיר מתאר את תהליך הכתיבה כמו גינון: את שותלת אותיות באדמה, מטפחת אותן, משקה אותן, נותנת להן זמן לצמוח  עד שהמילים הופכות לשירים החיים בעולם. היצירה מוצגת כמעשה של אהבה, רגישות וסבלנות: המילים הן כמו פרחים שצריך לדאוג להם כדי שלא יקמלו.

למילים יש כוח חיים, ואת מבקשת שיישארו חיות בה וימשיכו לפרוח, לגעת באנשים ולהפיץ אהבה. הכתיבה אינה רק פעולה טכנית  היא צורך נפשי ורוחני, דרך להעניק לעולם יופי, אהבה וחום, ולוודא שהלב לא יישאר שקט.
כל עוד המילים ממשיכות להיכתב ולהיאמר – החיים ממשיכים לפרוח. 

מקסים השיר והכתוב אביה יקרה  ותודה על הקדשה , ריגשת אותי מאד.

לילה  טוב ושקט

שמוליק

שבועטוב 

יפה ומרגש (גם התמונה המצורפת):  רוצה לפזר שירתך, אהבתך, מייחלת שיהיה להם קים ימים רבים. תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב וחמים.

יפהפייה האנלוגיה לצמח הנטמן באדמה. כך הן האותיות עבורך, עד אשר הן צומחות למילים וביחד לשירה. ויחד עם זאת, המטרה להעביר זאת לרשות הרבים, אל הקוראים.  

אביה יקרה

************

לעד תשמרנה תוכך מילות אהבה

לעד תנציחי אותם

כל עוד חיים בך

לא יבלו לעולם ...

יפה שירתך והקדשתך לשמוליק

יום מבורך.

.

הו. 

הו-ו-ו !!

עכשיו אני יודעת של מי השירים מעל צמרות

העצים שמול חלונותי: שירייך הגיעו עד לכאן, 

אביה אהובה. 

שיר יפהפה, את יודעת, נכון? 

וההקדשה לשמואל - יופי!

תודה רבה-רבה על השיר ועל כל מה שאת

מביאה אליינו, אליי, אביה אהובה. 

המשך יום נעים. <לב>

רבקה

---

ומי יתן

ולא תחדלי לעולם

אביה אהובה

את גננת נהדרת

יודעת לשתול את מילותיך בחן וביופי מיוחד

ומהם צצה שירתך הניפלאה

המשיכי בכך

ערב טוב ונעים

ממני באהבה

מרים