במאה העשרים ואחת!

אפשר להשיב כך, בעקיפין וברוח השאלה של לאה גולדברג:

אם במאה העשרים עוד שאלנו מה לעשות בסוסים ובאבנים עתיקות, הרי שבמאה העשרים ואחת אנחנו שואלים מה לעשות בעודף המידע, במהירות, וברעש.
ולכן השירה נחוצה לא כדי להסביר את העולם  אלא כדי להאט אותו.
היא אינה פותרת בעיות, אלא מזכירה שיש לב.
אינה מתחרה בטכנולוגיה, אלא פותחת סדק במקום שבו האלגוריתם שותק.

השירה דרושה לנו כדי לשמור על האנושי:
כדי לתת שם למה שחומק מהמילים הרגילות,
כדי לזכור, לא רק לדעת,
וכדי לא לאבד את היכולת להתפלא  גם כשנדמה שכבר ראינו הכול.

ובדיוק כמו הסוסים, האיילות והאבנים שבהרי ירושלים 
השירה אינה “שימושית”,
אבל בלעדיה העולם נעשה עני יותר, שטוח יותר,
ופחות ראוי למגורים.

תודה נורית יקרה על הבאת הציטוט .

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

אכן זוהי מהות השירה.

תודה שמוליק ידידי, על המילים המושכלות שהבאת, מהי השירה בחיינו.

על מקומה ועל התרומה שלה.

ובקיצור, אין חיים בלי שירה.

שבת שלום

איזו תשובה נהדרת נתנה המשוררת. ומעניין אותי מה יכתבו כאן. 

תודה נוריתוש על ההשראה הזו.  

השירה היא חלק מהחיים שלנו,

אי אפשר לחיות בלי שירה.בין הדברים שאדם לוקח איתו לאי בודד,

תמיד ימצא ספר שירים.

שבת שלום גלי שלי.

לא נס ליחה של השירה גם בימינו כמו של אבד הקלח על הדברים שלאה גולדברג כותבת. השירה תשרוד לעדי עד. היא עושה שמח. חלק בלתי נפרד מהפנאי של האדם. בכל גיל יש מי שקורא. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה וחמימה.

אתה כל כך צודק דני ידידי.

הרבה דברים יחלפו וחולפים מן העולם, אבל לא השירה.

היא הייתה קיימת .מאז שקיים האדם

וכל זמן שיהיו בני אדם על פני כדור הארץ, תהייה גם שירה.

שבת שלום

אכן שאלה מאד שאלתית. וכמו שכתבת עליזה יקרה, נושא מאתגר.

אבל מה היינו עושים בלי השירה,

בלי היופי הזה שהנשמה בתוכות.

שבת שלום.