עֲדֵי-עַד שֶׁל הַשִּׁירָה - מֶחֱוָה לְרָחֵל הַמְּשׁוֹרֶרֶת​​​​​​​

עֲדֵי-עַד שֶׁל הַשִּׁירָה - מֶחֱוָה לְרָחֵל הַמְּשׁוֹרֶרֶת
 

יָדַי עָיְפוּ מִלֶּחֶם וּמִצַּעַר,

הַזְּמַן נָטָה, הַלַּיְלָה כְּבָר קָרֵב.

אַךְ הַנִּגּוּן – כְּמוֹ חַלּוֹן בַּשַּׁעַר,

נִשְׁאַר צָעִיר, וְחַי, וּמְסָרֵב.
 

הוּא לֹא יֵדַע כְּאֵב שֶׁל זִקְנַת-גּוּף,

לֹא יַלְבִּינוּ יָמָיו כְּמוֹ שֵׂיבָה.

כְּמַעְיָן חָתוּם, כְּנַחַל הַחֲלוֹף,

תָּמִיד יִפְעַם בְּרֹאשׁ רֵאשִׁית תִּקְוָה.
 

עוֹד הַצְּלִילִים רוֹקְדִים אֶל מוּל כִּנֶּרֶת,

כְּאִלּוּ לֹא עָבְרוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָעֵד.

הַיָּד כּוֹתֶבֶת – רָעֲדָה, קוֹדֶרֶת,

אַךְ הַמִּלָּה נִצֶּבֶת, לֹא תִּמְעַד.
 

אָדָם הָלוֹךְ יֵלֵךְ אֶל דּוּמִיָּה,

יַשְׁאִיר עָפָר וְעֶצֶב הַשָּׁנִים.

וְרַק שִׁירוֹ יָרֹן בַּעֲנִיָּה:

צָעִיר לָעַד, וְנֶאֱמָן לַפָּנִים.
 

וְגַם אִם הַנָּתִיב נִמְחָה בַּחֹלֶף,

וְהַסִּירָה נָסְעָה מִן הַמִּזְחָף –

קוֹלָהּ עוֹלֶה מִתּוֹךְ קָנֶה וָסוּף,

נוֹשֵׁק לַמַּיִם וְאֵינוֹ נִכְחָד.
~

נִצְחִיּוּת הַשִּׁירָה

הַזְּמַן רוֹדֵף אַחַר הָאָדָם, מוֹתִיר אֶת סִימָנָיו בְּעֵינָיו הָעֲיֵפוֹת, בְּקִמְטֵי יָדָיו וּבִצְעָדָיו הַכְּבֵדִים. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִזְדַּקֵּן, מִשְׁתַּנֶּה וְנָסוֹג לְאָחוֹר. אַךְ בְּתוֹךְ מַעְגַּל הַחֲלוֹף הַזֶּה, נוֹתָר מִקְלָט אֶחָד שֶׁבּוֹ הַשָּׁנִים אֵינָן שׁוֹלְטוֹת: הַשִּׁירָה.

כַּאֲשֶׁר מִלָּה נִכְתֶּבֶת מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ אֲמִתִּי, הִיא קוֹפֵאת בַּזְּמַן וּבוֹ-בַעֵת נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ בְּכָל קְרִיאָה. הַשִּׁיר שׁוֹמֵר עַל דֹּפֶק נְעוּרָיו הַמְּקוֹרִי; הַתִּקְוָה, הַכְּאֵב וְהָאַהֲבָה הַמְקֻפָּלִים בֵּין שׁוּרוֹתָיו נִשְׁאָרִים רַעֲנַנִּים, מוֹתְחִים חוּט יָשִׁיר אֶל רֵאשִׁית הַדְּבָרִים. הַמְּשׁוֹרֵר יָכוֹל לַעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם, אַךְ הַשִּׁירָה שֶׁלּוֹ נוֹתֶרֶת צְעִירָה לָנֶצַח, רוֹטֶטֶת וְנוֹשֶׁמֶת, כְּאִלּוּ נִכְתְּבָה רַק אֶתְמוֹל.

~

וְהַסִּירָה נָסְעָה מִן הַמִּזְחָף -

הַסִּירָה הִתְרַחֲקָה וְעָזְבָה אֶת רְצִיף הָעֲגִינָה שֶׁלָּהּ -- מֵזָח
~
23.6.26