כְּמִיהַת הַחַמָּנִיּוֹת בַּדְּמָמָה
הַלַּיִל עוֹטֶה מַעֲטֵה חָרִישׁ וְכִסּוּפִים,
וּכְמִשְׁבְּרֵי יָם הַנִּכְסָפִים אֶל חוֹף,
תַּעֲרוֹג הַנֶּפֶשׁ לְמַגָּע עָנוֹג.
הַזְּמַן קָפָא מִלֶּכֶת מֵאָז פָּסְעוּ רַגְלֶיךָ,
וְהַלֵּב עוֹדוֹ צָמֵא לָאוֹר שֶׁבְּעֵינֶיךָ.
הָרוּחַ הָרַכָּה מְלַחֶשֶׁת שִׁמְךָ בֵּין הַצְּלָלִים,
וּבִשְׂדוֹת הַזָּהָב, רָאשֵׁי חַמָּנִיּוֹת כְּבָר נָעִים-נָדִים.
מְבַקְשׁוֹת הֵן אֶת הַמָּאוֹר, כִּכְמִיהָתִי אֵלֶיךָ,
נוֹטוֹת תָּמִיד, שְׁבוּיוֹת בְּצִלְּךָ וּדְמוּתְךָ.
אֲנִי קוֹרֵאת לְךָ מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה, מוּל מִשְׁבָּרִים וְקֹר,
מְצַפָּה לִפְסִיעוֹתֶיךָ, שֶׁיָּשִׁיבוּ עָבָר וְעָתִיד לְטוֹהַר וְאוֹר.
מַבָּטְךָ חָרוּת בְּנִשְׁמָתִי כְּחוֹתָם בַּל יִמָּחֶה,
וּבִלְעָדֶיךָ, יְשִׁמוֹן הַשָּׂדֶה, קָמֵל וְלֹא יִחְיֶה.
הַחַמָּה כְּבָר נֶאֶסְפָה אֶל מְצוּלוֹת הַמַּיִם,
אַךְ נֵץ הָאַהֲבָה עוֹדֶנּוּ זוֹעֵק אֶל הַשָּׁמַיִם.
תְּפִלָּה חֲרִישִׁית אֶשָּׂא אֶל מְרוֹמֵי הָרָקִיעַ,
שֶׁאוֹר הַנָּתִיב אֵלַי שׁוּב אוֹתְךָ יַצִּית וְיַגִּיעַ.
שׁוּבָה אֶל מִשְׁכָּנְךָ, אָהוּב, הַלֵּב מְיַחֵל, תָּם וְנָקִי.
כְּמַיִם הַשָּׁבִים אֶל חוֹל, אַתָּה מַחְסִי,
וְנָשׁוּב לִהְיוֹת יַחַד, שְׁנֵי חֲצָאִים שֶׁהֵם אֶחָד, נִצְחִי.
~
הַלַּיִל יוֹרֵד עַל הָעוֹלָם וְעוֹטֵף אֶת הַכֹּל בְּמַעֲטֶה חֲרִישִׁי שֶׁל כִּסּוּפִים עֲמֻקִּים. בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט מִתְגַּבֵּר, הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי מַתְחִילָה לַעֲרֹג. הִיא נִכְסֶפֶת אֵלֶיךָ כְּמוֹ מִשְׁבְּרֵי הַיָּם הַסּוֹעֲרִים הַשָּׁבִים שׁוּב וָשׁוּב אֶל הַחוֹף, מְבַקֶּשֶׁת רַק אֶת הַמַּגָּע הָעָנוֹג וְהַמֻּכָּר שֶׁלְּךָ. מֵאָז שֶׁפָּסְעוּ רַגְלֶיךָ מֵעָלַי, נִדְמֶה כִּי הַזְּמַן כֻּלּוֹ קָפָא מִלֶּכֶת. הָעוֹלָם מַמְשִׁיךְ לָנוּעַ, אַךְ הַלֵּב שֶׁלִּי נָעוּל בָּרֶגַע הַהוּא, עֲדַיִן צָמֵא וּמִשְׁתּוֹקֵק לָאוֹר הַמְּיֻחָד שֶׁבְּעֵינֶיךָ.בַּחוּץ, הָרוּחַ הָרַכָּה עוֹבֶרֶת בֵּין הַצְּלָלִים וּמְלַחֶשֶׁת אֶת שִׁמְךָ בְּסוֹד. אֲנִי מַבִּיטָה בִּשְׂדוֹת הַזָּהָב וְרוֹאָה אֶת רָאשֵׁי הַחַמָּנִיּוֹת נָעִים וְנָדִים בַּדְּמָמָה. הֵן מְסוֹבְבוֹת אֶת פְּנֵיהֶן, מְבַקְשׁוֹת אֶת הַמָּאוֹר, וַאֲנִי רוֹאָה בָּהֶן אֶת עַצְמִי – שְׁבוּיָה בְּצִלְּךָ וּבִדְמוּתְךָ, נוֹטָה תָּמִיד רַק לְכִוּוּנְךָ. אֲנִי קוֹרֵאת לְךָ מִתּוֹךְ הַקֹּר וְהַמִּשְׁבָּרִים שֶׁבִּפְנִים, מְצַפָּה לִפְסִיעוֹתֶיךָ שֶׁיָּבוֹאוּ וְיָשִׁיבוּ אֶת הָעָבָר וְאֶת הֶעָתִיד שֶׁלָּנוּ אֶל הַטֹּהַר וְהָאוֹר. מַבָּטְךָ חָרוּת בְּנִשְׁמָתִי כְּחוֹתָם בַּל יִמָּחֶה, וּבִלְעָדֶיךָ, כָּל הַשָּׂדֶה הַמָּלֵא הַזֶּה הוֹפֵךְ לִירֵק יְשִׁימוֹן, קָמֵל וּמְסָרֵב לִחְיוֹת.הַחַמָּה כְּבָר נֶאֶסְפָה אֶל מְצוּלוֹת הַמַּיִם, הַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר, אַךְ נֵץ הָאַהֲבָה שֶׁבִּי עוֹדֶנּוּ חַי, זוֹעֵק אֶת צַעֲקָתוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם. תְּפִלָּה חֲרִישִׁית אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶל מְרוֹמֵי הָרָקִיעַ, מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאוֹר הַנָּתִיב יַצִּית מֵחָדָשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי וְיָבִיא אוֹתְךָ בַּחֲזָרָה. שׁוּבָה אֶל מִשְׁכָּנְךָ, אָהוּב, הַלֵּב שֶׁלִּי מְיַחֵל לְךָ, תָּם, נָקִי וּמָלֵא אֱמוּנָה. כְּמוֹ הַמַּיִם הַשָּׁבִים תָּמִיד אֶל הַחוֹל, אַתָּה הַמַּחְסֶה וְהַבַּיִת שֶׁלִּי. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּשׁוּב לִהְיוֹת יַחַד – שְׁנֵי חֲצָאִים שֶׁמִּתְחַבְּרִים לְאֶחָד, שָׁלֵם וְנִצְחִי.
~
~
