חזרה ליצירות
סיפורים

חיילים - אוהבים הרצאות ??

מוטי | (25/12/2006 11:33) | 74 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
איפשהוא ביציאה מירושלים - אספו את המרצה שני חיילים לתוך רכב 
 גדול ומגושם לא מזוהה, ממוגן..נכנסים  ושועטים בפראות עם הרכב הישיר ל BANDIT LAND
 
הנהג, חייל צעיר המתעקש לדבר רוסית בסלולרי שבידו השמאלית -  נהג  במהירויות לא לעניין כשהנשק ארוך קנה, מונח בינו לבין
 המאבטח לימינו ב"היכון". הרכב מטלטל בגסות בסבובים האין סופיים
 על צלע ההר. נדמה היה שאנחנו ממש קרובים  להתהפכות איזה 10
פעמים עד שהגענו לבסיס..
בדרך שיחק רוב הזמן עם כפתור הרדיו  הלוך חזור -  הלוך חזור -
כאילו מנסה סוף סוף  להתיישב על תחנה שסוף סוף תהיה לטעמו ותמתיק
את הנסיעה האפורה. פחד! הרכב הממוגן, ששוקל פי כמה מרכב רגיל ממש לא יציב בסיבובים חדים.    נסיעה מבעיטה.
 
מגיעים. חדר האוכל. השעה עשרה לשבע בערב. יושבים כ 60 חיילים בדום מתוח,
מחכים שיגמרו להכין למרצה חביתה צבאית ראויה, ספוגה בשמן..
אין חוכמות, כשמרצה מגיע- הנוהל המקובל שמרצה צריך אוכל.
 החיילים מחכים.
 
 המרצה שואל:"חייל איפה השרותים בבקשה?".. החייל מישיר מבט
משועמם למרצה ושואל אם אתה צריך "רגיל או פקס"... סלנג צבאי חדש.
 
צה"ל - משהו חדש עבור המרצה, צבא של דוברי רוסית.
 
ההרצאה התחילה:  לאורך כל ההרצאה לא היה להם מושג על מה מדובר. 
ברור בעליל שהם היו צריכים את ההרצאה כמו קרח לאסקימוסים
- אבל נוהל זה נוהל, בלוח ערב תרבות ביחידה מסומן  - הרצאה , אזי זה מה שמקבלים!
מגיעים לסיום ההרצאה.. "יש שאלות" .. לא זזו מהמקומות לא צייצו..
כאלו מייחלים  שהמרצה יתחפף מה שיותר מהר מהשטח.
בכל זאת , אי אפשר בלי..אקורד אחרון ומחייב: מחיאות כפיים למרצה..
 
הנוף מחוץ לחדר ההרצאות פסטורלי, מקום מנותק מהעולם, חושך,
 פנס רחוב מאיר לסרוגין, רוח שורקת, ולך תדע אם ברגע זה אתה
מטווח על ידי צלף מיומן מכפר ערבי שכן.
 
 אנחנו בשער. חוזרים לכוון ישראל.  כל הדרך מדווחים  בקשר
- לגבי מיקומנו,לאיזה מרכז בקרה מסתורי.
הנהג והמלווה החמוש, בולעים את הסבובים החדים באדישות מופגנת,
תוך כדי שיחה בטלה. המרצה צמוד לחלון  הנגמש/ רכב הממוגן והמכוסה
 על ידי רשת בטחון גסה
 
 רואים את מגרש החניה, עוד רגע אנחנו בשטח שפוי..סוף לסיוט ולפחד!
המרצה נשם לרווחה וקרא בקול - -  אמריקה!
 
 

תגובות

חזרה ליצירות