מִשְׁאֵלַת מָוֶות

מטלטל, רגיש: אין שואל ואין משיב איך ניתן לגדל ילד שמשאלתו למות על חרב ומתאמן בלא ילדות על צעצועי משחית. תודה רבה לך שמאי היקר, ערב טוב ושבוע טוב ושקט.

יקירי

*******

משחר ילדות

ילדים משחקים וחווים

את המלחמה

במשחקים דמיוניים.

לימים כמו משאלה

המגשימה את עצמה

משחק הופך למציאות ...

שיר קשה, כואב, עמוק

מביא זמן הרהורים.

לשבוע אור בשורה

ובריאות איתנה

ממני

עליזה.

הרצון להזדבח, מילה נהדרת, באמת, מדוייקת ומצמררת הוא חלק מהנרטיב הישראלי, המלמד כל נער ונערה שהזדבחות היא יעד מקודש.

שמאי היקר,

שיר קצר, נוקב ומטלטל, המציב שאלה מוסרית ואנושית קשה: מה קורה לילדות כאשר במקום חלומות, משחקים ותקווה מגדלים ילד אל תוך עולם של אלימות ומוות? הסיום — “עבר הווה עתיד, בלי חלום?” — מותיר הד חזק וכואב ומזכיר עד כמה ילד זקוק שיחנכו אותו לחיים, לאהבה ולעתיד. שיר מעורר מחשבה שנשאר בלב גם לאחר הקריאה.

לילה טוב ושקט 

שמוליק

.

וואו. 

וואו !! 

האמת והנורא בשיר אחד, קצר, נוקב, צורב.

תודה רבה-גדולה-מאוד על הפּאנץ', שמאי יקר. <לב>

רבקה

---

 אין תשובה או הסבר  למצב המעוות הזה.

הילד מתאמן מגיל צעיר בכלי נשק (במקום לשחק.

שאיפת החיים של הילד הופכת לרצון למות בקרב 

המעגל הזה מוחק את רצף הזמן  ומשאיר את הקיום האנושי מרוקן מחלומות ותקווה.

כתיבה יפה לך

אנו חיים בארץ אוכלת יושביה

אנו מגדלים את ילדינו לחיות על החרב

עוד מילדות ומקרבים אותם על המזבח

כי כך חונכנו

מזכיר לי שירך את עקדת יצחק

נייחל לשלום בארץ ובעולם-אמן

יום טוב -פעמיים כי טוב

ממני מכל הלב

מרים