זה אני

כשיש לי מה לומר - אני מדברת.

לילה טוב.

דני היקר,
זהו שיר חשוף, אמיץ ונוגע ללב, שבו אתה מביא אל קדמת הבמה את האדם שמאחורי המילים : את חוסר הוודאות, הבדידות, חוסר האונים ובעיקר את המילים שנשארות כלואות בפנים. יש בשיר תחושה חזקה של עולם מנוכר, שבו גם הרצון לדבר בחופשיות הופך למאבק. דווקא הכנות והפשטות מעניקות לשיר עוצמה רבה. לעיתים, עצם היכולת לומר "זה אני" היא כבר צעד ראשון בדרך אל החופש. שיר מטלטל ואנושי מאוד.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

דני יקר,

כאב לי לקרוא את השיר הזה. הקושי של הבדידות. אבל יש לך אותנו וזה מקל אולי במעט. שולחת לך חיבוק גדול. 

שואל ותוהה

זה ש"אינו ידע לשאול"

שואל ועוד איך

שבת טובה

.

כתבתָּ אֶת מה שמעטים מאוד מסוגלים להביע - 

ולרוב, לא יודעים שאינם מסוגלים להביע ...

או: אומרים-מביעים-כותבים סתם, כדי לומר:

"הנה, אמרתי!"

לא הבדידות לבדה קובעת מה כן/לא לכתוב/

לומר. 

תודה רבה-גדולה על שירך, על כנותך, דני

אהוב, ורק טוב לך! <לב>

רבקה

---

אתה מתוודה על כך שאין לך את כל התשובות, ושאתה מרגיש קטן ואבוד מול מציאות מנוכרת וקשוחה.

תחושה חריפה של לבד וחיפוש אחר "תרופה" או מזור לבדידות שלא נגמרת.

הרצון העז למצוא מקום בטוח שבו אפשר לומר את כל המילים שנעצרות בפנים, מתוך פחד שאם הן ייאמרו בחוץ – "יבולע לו" 
תודה על המילים - שבוע נעים

ואנחנו איתך אתה לא לבד 

דני יקר

*********

שיר קשה לקריאה

הבדידות ... אויבו הגדול של האדם

אבל תמיד תזכור :

אתה לא לבד

כל האתר כאן

 איתך ובשבילך.

לשבוע אור ותקווה

ממני עליזה.