יצירות אחרונות
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (7 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (8 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
ימים נטולי חמלה (4 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -28/03/2024 07:01
בלי להבין שפתו (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -28/03/2024 06:38
בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/03/2024 03:06
עמלקים עליך ישראל (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -27/03/2024 23:41
רֵיקָה מִמִּלִּים (13 תגובות)
אביה /שירים -27/03/2024 09:15
סיפורים
סוכר26.11 אנשים הם גומי. היית מותחת אותנו עד שהקימורים בצד היו נפרמים. אז היית מנערת את השכבות המיותרות ופורשת מול האור, כדי שנוכל לראות כמה יפה את דרך השמש. אמרת שצריך לחייך לזרים כל עוד הם זרים, כל עוד זה לא מתוך נימוס. היית מתמכרת לנשימות ארוכות לו הייתה לך הזדמנות אחת לנשום כמו שצריך, אני יודעת. ניסיתי למתוח אותם פעם, ומתחתי עד שנפרם ונפל כפתור, והידיים שלי התעייפו, ואת צחקת ונעלמת בלי לומר דבר. ילדים הם פלסטיק. בקיץ של יום חמישי שכבנו על הדשא וחיכינו להפוך למי-גשם, עד שהדשא יחשוב שכבר חורף ממש ויצמיח פטריות. "אבל אסור לאכול אותן," אמרת, "הן כולן שלי". [בסוף גם את הלכת לי, בעיניים אדומות רוטטות וצעדים ארוכים מטושטשים- אמרו שחלמת אותנו, ומקומם של חולמים הוא במקום אחר, פשוט יותר, רחוק מהקשת]. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |