השיבה להודו

אני עוד זכיתי להשקיף מהוואדי הזה סמוך למלון הנסיכה של היום בואכה טאבה על הרי אדום.
היינו אז זרוקים באוהלים של 2 ומכינים לעצמנו תבשילי קדירה בסירים מפוייחים..המשחק האהוב עלינו היה לשחק בעישון .... ותחרות של מי שמפיל כמה שיותר ראשים ברציפות,טוב אז הריאות שלנו עוד היו נקיות כמו היערות בניו זילנד...
המפסיד נאלץ לכתת את רגלין במדרון האינסופי שתמיד נראה רחוק יותר מהפעם הקודמת....עד למים הקרירים של ים סוף,או אז היה עליו לשפשף את הסירים בחול ומי ים ולחזור למאהל לא לפני שמילא כמה בקבוקים של מים מהכפר של נלסון...
האמת שלפעמים אהבתי להפסיד לרגע הרגשתי כמו רובינזון קרוזו של ארץ התנ"ך.
אבל מעולם לא האמנתי שאגיע שנים רבות מאוחר יותר כאדם מיושב לדלהי בתת היבשת ההודית ואתקע שם ליותר מלילה....
היה איזה מצב של מתיחות והשדה נסגר והושבת כליל מכל פעילות...
האמת שיש לי קיבה רגישה מעט והיה מזעזע לראות את אותם פושטי יד שלא לאמר אומללי תבל שהתקבצו ברחוב אחד
ולא לא היו בי רחמים על אותם נערים שהתרוצצו וממש אילצו אותך לרכות כוס צאי חם מטס הנחושת שהשחיר כבר..
אפילו נגעלתי מהשטרות של הרופי שהיו לחים ודביקים מלחות או זוהמה שדבקה בהם...
בכל מקרה דווקא בימים הקרובים זומנה לי חוויה שאנצור איתי לעד
אמא ובת שחזרו לקראת חזרתם לאי הבריטי מאיזו סדנה אי שם ביבשת....
אשה בשנות הארבעים המאוחרות ובתה המצודדת בעלת המבטא מהסוג המצחיק ....
היא נשמעה כמו איזה פועל מכרות שחוזר הביתה לקרוואן שלו עם שישיית בירה אירית....
המראה שלה היה הפוך מהקול המחוספס שלה
בכל מקרה התאכסנו באותו מלון אינטרקונטיננטל שעלה כארבעים דולאר ללילה ממש הון תועפות במונחים של שם....
בערב האחרון שלנו ניהלנו שיחה פילוסופית על המצב באיזור שלנו ובכלל על מהות הקיום.....
לא יודע איך אולי בהשראת שקשוק הריקשות שנשמע מרחוק ואולי סתם בהשראת הויסקי הזול ששתינו קיבלתי אומץ לרגע....
התוודיתי שהפנטזיה שלי היא להיות עם אם ובת בו זמנית תחת או מעל אותם סדינים.....
הן גיחכו קלות ודיברו באנגלית כזו שאפילו שייקספיר לא היה מבין מילה וחצי מילה.....ואני בטוח שלא.
משהו בשפת הגוף שידר לי שבקשתי הולך להתגשם הלילה....
נשכבתי לי על גבי ובאותו הרגע הייתי מוכן לרוץ ברציף של תחנת הרכבת המקומית ולהציע כוסות תה לעוברים והשבים ובלבד שזה ימשיך.....
וזה המשיך...
הבת הפשיטה אותי ממכנס הפשתן שלי שהתלכלך מעט מהפיח ...טוב בשביל זה יש בדין(פרסומת סמוייה שנאלצתי להכניס)
והאם הורידה אט אט בעצם נכון לאמר הסירה את שמלתה באיטיות מרגיזה...
שהבת שלה הצקרבה עם פניה למבושיי עמדתי כבר להתפוצץ...
אבל אז נזכרתי בנאומים חוצבי הלבבות של ירוחם משל באחד במאי ועמדתי במשימה בהצלחה....
מכל מקום שירדתי לאמא שריקדה על פניי במין ריקוד חושני שהזכיר לי נחש הודי שמתפתל מסלסלת הקש והרגשתי את הכוס של הבת מתכווץ על איברי...ידעתי פשוט ידעתי שאפילו בודהא מקנא בי באותו הרגע