קומה שישים ושש

הפעם החליטה לחרוג ממנהגה.

לפגישה הזאת היא הולכת לבד.

ההחלטה בשלה בה יום קודם והיום התנאים התאימו.

את מחלפות ראשה הבהירות אספה בקפידה לאחור, הדגישה את מתאר עיניה ומשכה בתנועות רכות את שפתיה באודם. שובל ניחוחה התפתל סביבה, בתנועות גופה נמרח הוא בעקבותיה, כאותו נחש התר אחר הפרי האסור. חנטה עצמה בחליפת עסקים כהה ורשמית בהתאמה מתריסה לנעלי העקב השחורות שלרגליה.

בתוך אותם שלבי טקס ההתאמה, בנתה בהדרגה את בטחונה, חזרה ושיננה בראשה את הלך רוחה, והתאמנה על זקיפות קומתה. נחושה הייתה לסגור עסקה ולעלות עוד שלב לכיוון הצלחתה.

הביטה שוב במראה, לבדיקה אחרונה, מוזר היה לה לראות את פניה החשופים, למרות המראה הכללי שהקרין סמכות אסרטיבית חסרת פשרות, הואר מאין נוגה של פגיעות בעור הגלוי של פניה.

הרחובות הזרים דהרו תחת גלגלי מכוניתה, זו לה הפעם הראשונה בחלק זה של העיר.

הבניינים הגבוהים שחלונותיהם נוצצים כיהלומים בשמש, ראשם נושק לרקיע, ורגליהם חפורות בעומקן של ערמות הזבל והמולת היומיום הסיזיפית, יצרו אוירה מחשמלת שהסיחה את דעתה וערערו לדקות ארוכות את בהירות מטרת בואה.

לובי ענק נפרש מולה, נקישות עקביה הדהדו בחלל, הצליל הקצוב אסף אותה מחדש והרים את מבטה.

מספרי הקומות הבהבו אחת אחרי השנייה, בקומה ה – 66 נעצרה.

צמרמורת קלה אחזה לשניות בגבה כשפסיעותיה נבלעו חרישית בשטיח, את קצה המסדרון הארוך לא ניתן לראות מחמת האור הקלוש. ריח מוזר אך מוכר משהו, עמד באוויר, ומאחר ולא הצליחה לצרף את פרורי זכרונו במוחה, הניפה את ידה כמגרשת שרידי קורים שדבקו בה. פקידת קבלה חמורת סבר סימנה לה בידה לעבר דלת ענקית ויחידה שניצבה מולה, "כנסי הוא ממתין לך",

קיפאונה הקצר, נבע בעיקר מהעובדה שהיא ציפתה לישיבה עם שלושה גורמים הממונים על ההחלטות, העובדה ש"הוא" ממתין לה, ערערה קלות את בטחונה שגם כך עמד בספק.

נשמה עמוקות והדפה עצמה קדימה בנחישות מתחדשת.

בחיוך מנומס ועיניים חודרות הושיט לעברה את ידו "נעים מאוד, ציפיתי לבואך, שבי בבקשה".

למרות קדרותו של החדר השיחה קלחה, היה בו משהו נעים ומשכר, גוון קולו, המחוות הקטנות של ידיו, עיקול שפתיו העדין ששידר קלילות, בניגוד לתוכן שיחתם, הקשה עליה למקד את ראשי הפרקים ששיננה בראשה מאתמול. המשא ומתן החל, מאבק סמוי המתובל בפלרטוטים, כמחול של שני רקדני קפוארה אמונים, הגביר את המתח, החריף את אותו ריח מוכר ומנוקר, שחדר להכרתה באבחה - גופרית שרופה, חושיה התחדדו והפעם התחברה לה תמונה ברורה. התכלית, המטרה, הכיוון והידיעה העמיקו את אחיזתם בה ודרכו את שרירה כנמרה המגנה על גוריה.

ובאחת נעצר הריקוד, נעלם הקסם,

הניירות הבוהקים שהונחו על השולחן, הציפו את החדר באור מסנוור,

החוזה נכתב מראש,

כמבטל את משחקם המקדים,

ללא תיקונים,

ללא הערות שוליים,

ולמטה בקצה הדף, קו אחד ארוך בודד.

סכין קטנה וחדה הונחה מולה על הדפים הלבנים.

הוא נעמד מאחוריה, קרוב מידי, הושיט את ידו מעל כתפה, סימן באצבע ארוכה ומטופחת את הקו הארוך ואמר חרישית

"כאן נדרשת חתימתך – בדם".