בועת סבון

נוק הייתה ילדה שמחה.

חול הים החם שבו פסעו רגליה שרטט במדויק את עקבותיו של אביה, לתוכם צללה בחדווה כל זמן שהיו מטיילים יחדיו על החוף. בימים כאלה ראתה את הים המשתקף בעיניו נצבע מחדש בכחול ירוק עמוק עד אין סוף.

מידי פעם אחז אותה בזרועותיו החסונות והשזופות, הניפה אל על והושיבה אחר כבוד על כתפיו, בגו זקוף היה מתהלך כטווס, כשכתר גאוותו מחייכת לכל עבר ומבדרת את אש תלתליה השופעים בעדנה.

אחרי שעורה ספג את כל השמש של אותו היום, היו חוזרים הביתה, לריח הבישולים, לחיבוק החם של אמא ולאמבטיה, " אמבטיית מילא", עם קצף בריח אורנים, ברווזים צהובים, וקסמים מדהימים שאבא היה קוסם עבורה. היה לוקח כוס יבשה פנים וחוץ, הופך ומכניס לתוך המים, לוחש מילות "אברא קאדאברה" ומוציא, והרי זה פלא הכוס יבשה מבפנים. ממש קוסם האבא הזה, פרצי צחוק וברק בעיניים היו מתערבבים עם בועות סבון ונתזי מים.

לבית ההוא היה ריח מיוחד, ריח שאין לאף בית אחר בעולם, חלק מאיכותו של הריח נבע מהעובדה שאחות סבתה, שהייתה לה כסבתא לכל דבר, גרה בקומה מתחתם. אותה אישה שקטה ויקרה, הפליאה לככב בין סירי המטבח, העוגות והמאפים השונים, שהיו גודשים את השכונה כולה בניחוח מטעמים. בעלה, היה גבר מרשים, מבנה גופו כשל ספורטאי ותיק, גבוה וזקוף, עורו מתוח ומבטו חודר, רעמת שערו הלבן, השופע בהקה בשעה שהיה מבלה בגינתו אשר טיפח, בה גידל גפנים ליין ועץ לימון שניחוח פירותיו היה משכר את לילות הקיץ ומותיר בהם טעם של לימונדה טרייה. ימים רבים היה מטפל בעץ במסירות, מדבר אליו ושר יחד עם הטרנזיסטור, שהיה תלוי דרך קבע על אחד מענפיו. נוק אהבה להציץ בשקט, לא להפריע, ישובה בפינה נסתרת בגינה מתבוננת בעמל כפיו – בהערצה.

נוק בת שנתיים,

בצהרי היום ההוא, היה הבית שקט מתמיד, באחת עצרה משחקה והניחה את פוצ'ינקה – בובתה האהובה ליד טריקסי, שלא ישעמם לה, ורצה למטבח. שם אבא המתין לה, בדרך ראתה בחצי מבט חטוף את אמה עומדת בחדר האמבטיה, כשכרסה הגדולה בין שיניה וגבה שפוף. בחדוות ינקות קפצה על ברכיו מחדירה מבט לתוך הכחול הכחול ההוא, ממתינה למוצא פיו.

כף ידו ליטפה את תלתליה וחיוך נבוך ומוזר פשט על פניו, אותו חיוך שימים רבים ימלא את לילותה בסימני שאלה טורדניים. "תקשיבי נוק, אמא צריכה אותך, אני לא אהיה כאן יותר, אני הולך, עכשיו את צריכה לשמור עליה ועל התינוק שיש לה בבטן"

"למה אמא בוכה?"

נגמר הים,

נגמר החול,

נגמרו כל בועות הסבון,

כבגרזן קסמים נוק כבר לא בת שנתיים.