תרפיה

בחצר ביתו, העשבים יבשים, האוויר עומד ואין תזוזה במרחב.

ניצב מולי במבט, שהעצבות הנשקפת ממנו, מדגישה את חזותו המדולדלת בגיחוך – דממה.

בפינה ליד העצים המקיפים את החצר המוזנחת, יושבת לה גורת החתולים הלבנה, החביבה עליו,

יושבת קפואה או מפוחלצת, מבטה אוחז בריק.

ואני שם ולא נמצאת – כרוח,

אביתר מגיח מאחוריו אוחז בגרונו ומטלטלו כדחליל, כערמת סמרטוטים,

ואביתר איש גבוה וחסון יוצא יחידה קרבית מובחרת, סוחט את צווארו בסיבובים חזקים ולא מרפה.

הוא מוטח על האדמה בדלדול איברים מוחלט, בחוסר אונים מבזה, אביתר נעמד מעליו בפישוק,

מניף גרזן גדול, אדום וחד.

עורף את ראשו באבחה.

נתזים של דם על בפרוותה הלבנה והיא קפואה

והטיפות זולגות

והשובלים אדומים ובוהקים

והשקט לא מופר

וראשו מתגלגל על האדמה ככלי ריק

ועיניו בחול