בית-המרזח

 זה היה עץ צפצפה או משהו דומה......
בערבים של הקיץ הדלת האחורית הייתה פתוחה והאורחים הוזמנו לשבת לא בדיוק לצילו כי זה כבר חושך אבל בצד השראתו של העץ.
זה היה פאב משונה כזה אבל במובן החיובי של המילה.....
פאב שיכולת להגיע אליו גם עם טרנינג מהוה ותמיד היית מתקבל בשמחה.
שולחנות לא רבים וקטנים היו פזורים לאורך ותמיד הייתה בו צפיפות שאפשר להגדיר אותה חמימות משפחתית.
תמיד שאני שומע או קורא על פאב שכונתי אני נזכר בפאב הזה.....
כמה שאהבתי לשבת על דלפק העץ וללגום לי משקאות שונים ,שלא לדבר על עשן הסיגריות המסתלסל בין האצבעות ולתכננן לי את העתיד לבוא.....
לא אני לא מתכוון לעתיד המשפחתי או לקריירה מקצועית.....אלא יותר לאיך אני מצליח להביא את הברונטית או ההיא שרק חזרה מהמזרח עם השמלה הסגולה לדירת הגג המדהימה שלי......
לרוב הייתי יורד לאחר דוש מהיר וייבוש טבעי בזכות הרוח הקייצית שליטפה וניגבה את גופי.....
אלא שחושבים שמגבות ערד הם הטובות ביותר לא יודעים כמה נעים שהרוח מנגבת אותך נטוראל.
בכל מקרה תמיד הגעתי לשם כבר מבושם מספיק על מנת לחסוך זמן ןכמה מרשרשים......
לא הייתה לי מחוייבות כלשהיא באותה התקופה מלבד ההתפקדות היומית בחוף הים העירוני....
משחק מטקות עם הזקנים ...
גלישה כאשר הרוח הייתה בצד של הטובים......
שתייה בירות במזנון של מרים.......
ורכישת שמן אגוזים בבית המרקחת של פאול הייקה....
בערב הייתי מגיע עם גופייה או טריקו לבנה כשלג ומשוויץ בשיזוף שלי.....
זה היה תמיד נדוש לצוד אותם.....
הרגשתי לרגע כמו וינטו יד הנפץ שפשוט אוסף עוד קרקפת ותולה אותה על אבזם החגורה שלו....
מוכרח להתוודות שתמיד אהבתי את אותן אלו שהיו קשות להשגה...
כמה שהטרף יותר חמקמק הארוחה יותר טעימה.............יאמי
איתה מעולם לא הלך לי...
גרושה שהתגוררה באחד הרחובות הסמוכים והייתה בעלת גלרייה לאומנות
מאלו שלובשות שחורים וחושבות שראו כבר הכל.....
היא נהנתה למשוך אש ולברוח ברגע האמת....
חודשים שלמים עזבתי אותה לנפשה........
נתתי לה להתעייף מה שנקרא..בשפת הכדורסל יש שיקראו לזה:
נתתי לה לקלוע צ'אקות בגראבי'ץ טיים......
שאני העברתי הילוך היא כבר הייתה מותשת........
זה התחיל נדמה לי באיזה משחק שש-בש על מי שיזמין מנת אוזו עם טוסט כפול......
בוא נגיד שבאותו הערב מרוב שניצחתי הרגשתי כמעט כמו זורבה היווני והיא הייתה בתפקיד בובולינה.......
אני נשבע שעוד במדרגות בקומה מתחת היא כבר זחלה על ארבע וייבבה כמו חתולה.....
המצחיק הוא שלמחרת שקמנו זה כבר היה כמו במחזה של טנסי ויליאמס.....:
חתולה גל גג פח לוהט
איך היא ידעה להזדיין האשה האינטלקטואלית הזו
וכמה נעים לשמוע מהפה שלה שרק שעות קודם דיבר באנינות על טריפו ועל קוביזם...מילים כמו:
"זיין אותי חזק וכן אני מתה על הזין הזה....."
ואני כדי קצת לנקום בה מדרבן אותה ומדבר בשפתה:
"כן יזונה בואי ותשפיכי לי בפה"
בעלת גלרייה או לא בעלת גלרייה בבוקרו של יום תמיד המעקה של חדר המדרגות שימש לי כמשענת נאמנה