צדפה

בליל סערה, הגלים העצימו את יכולתם והגיעו לגבהים חדשים,

סחף המים העלה היסטוריה של גאות ממעמקי תהומות נשכחים, ומערבולות עיקשות טרפו את תפאורת הים עד ללא הכר.

הזרמים קרעו אותה ממקום מושבה המוכר, אספו אותה בסחרור למציאות נפרדת.

עד אותו הלילה מחוברת הייתה לסלע מוכר, מושבה צפופה למדי, אמנם עברו עליה ימים לא קלים, היו ימי שפל, היו מזיקים, את כולם עברה ואף כסותה התחזקה. ככל שקשו ימיה כך גדלה ושמרה בקנאות על שלמותה. אותה סערה, שעוצמתה לא הייתה שונה מסערות שכבר ידעה, סערה שאת קצבה כבר הכירה מקרוב, בכל זאת דווקא הפעם לא עמד לה כוחה והיא נכנעה.

בהתמסרות טוטאלית התמכרה לגלים, קבלה על עצמה את כל טלטלותיהם, אפשרה למערבולות לשכרה וללחוש באוזניה שירת סירנות אגדית רחוקה, שכחה את מקור מושבה, שכחה את יעוד שלמותה, צללה לעומקים בשיכרון חושים. תחושת שחרור מוזרה אפפה אותה והצדפה התמכרה לזרמים, מידי פעם שקטו וחלשו והיא מתוך טרופה חיפשה שוב ושוב את הריגוש, תרה בתזזית אלומה אחר כל תעתוע ימי, שריונה נחלש, ושלמותה החלה להיות מוטלת בספק. פגעי הזמן ומסעותיה שרטטו את מפתם עליה.

יום בהיר אחד ניקרה בעינה דמותה המשתקפת מבועת אויר טועה, והבועה התגלגלה לה בקלילות מנותקת, עד שהתפוגגה לתוך קצף גלים המיתמר והולך ממעל. והצדפה נחרדה.

הכתה בה הכרתה והיא חבולה פצועה ודואבת, לא מצאה מזור לרוחה.

ייסורי הנפש אחזו בה ולא ידעה את נפשה, לאט לאט התמקמה מחדש על סלע קרוב וידידותי, הסלע לא היה גדול, מכוסה כולו במצע ירוקת רכה, פה ושם היו צדפות נוספות חלקן עטויות שמיכה ומוסתרות, חלקן פתוחות, פגומות ודואבות. הפינה המוגנת אפשרה לה התבוננות מחודשת פנימה.

לחרדתה לא היה גבול כשגילתה כי שריונה נבקע כמעה, וגרגר חול אף העז וחדר לתוכה, פולש לא רצוי הבא לחלל את כבודה. רגשי אשמה כבדים פילחו את ליבה, כאב הבגידה בעצמה ובקיומה לא הניח לה, סרבה לסליחה ובקשה את נפשה למות.

כוחה תש, עינה נעצמו, ושינה עמוקה נפלה עליה.

ובחלומה ראתה את האור החם, מלטף וחובק את פצעיה, למרות שחשה בלתי ראויה, הכמיהה לאותו עונג הכניעה, בחרה לפתוח עצמה לקראתו ואהבה.

וכך קרה שעל ראש הסלע שלא היה גדול, מכוסה במצע ירוקת רכה, התנוססה לה צדפה יפה האוחזת בגאווה פנינה מושלמת של אהבה.