חזרה ליצירות
שירים

רגישות יתרה

נועה1 | (24/02/2007 23:26) | 102 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ואיך קול רך הקורא בשמה
עוטף בסדינים של משי
את רקמת נשמתה הפצועה.
מחלחל אל עומק הגן
ובמתק מדגדג
שריר בפני האדמה
ומפריח מתוכה,
חיוך תם המכיל הוויה שלמה.
(סביון ורקפת ,לילך וסתוונית סגולה).
 ואיך מילה קשה, קרה, סגורה
הנשלחת בחטף,כמעט בהיעלם
נזרקת לחלל אוויר צונן.
נמשכת בלהט אל ציפור נפשה
.חנק!  סקילה! הריגה! תליה!
ושוב נועלת היא את שער הגן בפניך
ושוב אין פריחה
ושוב לאן נעלמה היא איננה יודע אתה.,
  

תגובות

חזרה ליצירות