קרקטוז

נכנסתי למספרה הירושלמית אשר שכנה ברחוב  יפו ההומה מאדם

ותחבורה, שמה התנוסס לתפארה על שלט:

"בן דוד פרה"...



כן כן, לא הייתה זו טעות ולא היה זה איטליזבקר או בית

מטבחיים..,פשוט מאוד, האות מ' נפלה מן השלט מרוב שהיה שחוק

ומהוה ברחוב בצר והמזוהם.



איש בגיל העמידה, עם סינר לבן, דומה ששערות שיבה עלו בו והוא

מלמל לעצמו מזמור עתיק של חזנות והחל לספר אותי.

איש מקריח נכנס למספרה, ישב על כסא ואמר כדרך מכר ותיק:



"אדון בן דוד! מה שלומך, תגיד, נמאס לי להתגלח, אולי יש לך

מכשיר שיחסוך ממני את הצרה הזו?"



"יש לי!" אמר



"אז תעשה לי!"



"אני אעשה לך, אבל אז תהיה מוצ'צ'יקה!" אמר בן דוד וחייך.



צחקתי.



"תגיד" אמר בן דוד להלך "במה אתה בוחר?"



"אני?" אמר "אני בוחר ליכוד"



"ולמה?" שאל בן דוד.



"הממממ..." חכך ההלך... ופסק כפוליטיקאי בידענות  "ליכוד זה

טוב!"



ואדם כרסתן שכרגע עמד בדלת התערב ואמר:

"תבחרו מערך!, מערך זה כיף ומעניין... מחליפים שטחים!"



ההלך נפנה אל הכרסתן בתנועת איום:
"שטחים? תיזהר שאני לא אגלגל אותך על השטיחים עם כל השערות של

הספר!"



הספר שראה מה הולך לקרות כאן, סגר את הדלת מבעוד מועד ולא

הכניס את הכרסתן.



כשסיימתי שאלתי למחיר התספורת.

"עשרה שקלים" אמר.



"זה לא קצת יקר?" תהיתי


"אם אתה רוצה מספרה זולה, לך לג'ורג' במורד הרחוב, הוא יעשה לך

תספורת קרקטוז של תקופת רבי דרוויש אבו גרעא מנוחתו עדן!" צחק



"כן  ק ר ק ט ו ז!" התערב הקירח וצחק בצחוק פרוע "פעם אחת הוא

עשה לי על הראש את המפה של עיראק וגם שכח את המספריים שלו על

הקרקפת שלי!אחרי יומיים גיליתי את המספריים, והחזרתי לו. הוא

צריך להיות קצב במחנה יהודה ולא ספר, תישאר אצל בן דוד, הוא

עושה תספורת יפה"



באין רצון שילמתי את המזומנים ואמרתי בלבי כי פעם אחרת אלך

למספרה ההיא, ומי יודע, אולי זו בדיה ומעשיה ובכלל הספר

הקרקטוז הוא ספר טוב?



לאחר כחודש, בעודי זקוק לתספורת. פסעתי לעבר הספר הקרקטוז והנה

במורד הרחוב ראיתי שלט מט ליפול ועליו:



"ספר ג'ורג' -תספורת בסגנון מודרני



את פניי קידם אדם שנראה ההיפך מן הסגנון המודרני, הוא היה בגיל

מופלג, בעל חלוק ספרים מיושן שנתפר מסדינים של בית החולים שערי

צדק, זאת ראיתי לפי החותמות...

המספרה נראתה ישנה וקירותיה מטים או מתים ליפול מחמת המדפים

הכבדים.

שפמו נראה כמו השפם של פרנץ יוזף עליו השלום.



ישבתי על הכסא והוא החל במלאכה, עד מהרה חלה האטה במהירות

התספורת שלו והוא נשען עליי בכבדות.

ראיתי במראה כי בעצם נרדם עליי והזזתי את גופי  בכדי לעורר

אותו.

הוא התעורר והחל לספר את ה"פוני" שלי בצורה עגולה כמו מראה

קעורה בלימודי הפיזיקה.

"תגיד מה זה כאן? תעשה את הפוני בצורה ישרה" תבעתי.



"אההה" אמר באדישות,  "אתה רוצה עגולה?"



והוא השתדל לתקן את מה שעולל..



בסוף התהליך ניגש לבקבוק עתיק של שמפו ולחץ וסחט אותו בשאיפה

שטיפה תיזול ממנו. אך דבר לא קרה...



בלית ברירה, הוסיף לבקבוק כמה טיפות  מים וחפף את שערותיי.

בסיום ראיתי כי על שערותיי נדבקו גושי שמפו עתיקים ...



"חמישה שקלים" תבע בעל הקרקטוז...



שילמתי, בחנתי את מראי במראה, המראה היה כלאחר הפצצה אוירית על

היער השחור, קרחות יער נבטו מכל עבר! אסון טבע!



שמתי פעמיי וברחתי כל עוד נפשי בי. באמצע הרחוב ראה אותי ההלך

הקירח, הצביע עליי וצחק בצחוק אדיר:



"ק ר ק ט ו ז " !!!!! "הלכת לקצב או לאבו גרעא?"



במשך כחודש הלכתי עם כובע על הראש....
















כל הזכויות על היצירה ק ר ק ט ו ז שייכות למחבר/ת היצירה .