קול שברים וקול תרועה / סיפור לפורים

זכורני היה זה רב חיימקה יולק מקולסלקובסקה שנעשה לו נס וזכה בשעה טובה ומוצלחת להיות בעל קורא של מגילת אסתר. וכל זכייה זו לא באה לו, אלא משמים. אפשר משום פיצוי על צרת גופו, שנולד, לא עלינו,  במין עיוות ננסי. שקטן קומה הוא והליכתו עכברית מזוגזגת ומזורזת. ומשזכתה נפשו להיות בעל קורא, זכה בכך גם גופו. ומרוב שהיה קופץ וצוהל ושמח ושותה הטיפה המרה עד דלא ידע, נתהפך לו הנס, שומו שמים, לרעה, והלך והתגמד לו "וַיְזָעטר צימוקי" זה, כך קראו לו ילדי השכונה, הלך ונאסף אל ירכתיו ושיפוליו, וקפליו מתלבשים עליו עד כי לא נראו בו, אלא הפה וקצות השפתיים.

והשעה שעת קריאת מגילה היא וכל הקהל הקדוש הזה מכונס בבית הכנסת ובעל הקורא על מקומו עומד.

וכל העם רואים במחזה וגועים בבכיים. רואים ובוכים. איכה זה הולך ומתגבשש האיש לעיניהם.

זכורני בשעה אחת של רצון קם לו חוטרא אחד  והוא סמור שער,מעין מטאטא הפוך, עם פני חצי מיל קרב זכוכית מגדלת,גדולה על מידותיו,  והעמידה מול הגבשושית הזאת שקוראין אותה רְבּ חיים יולק, כדי להגדילו בכח קדושתה של זכוכית, שאומרים עליה שמחצרו של הבעל שם טוב זצ"ל הובאה. וכל העם נותנים בו  עיניהם ומסתכלים. וגם שלוש מאות כהנים הובהלו והתפללו שס"ה פסוקים להשם יתברך, ועוד הזכירו מגדל ד'בבל, ועל מגדלי עוזיהו דיברו, ועל ההרים הצדיקים: הור ההר והר נבו, והזכירו הנפילים אשר בארץ ענקים ידועי שם,  אפס הנס לא התרחש האיש לא יצא מקומתו.

ושעת קריאת המגילה ניצבת בפתח וההמון חרד.

והנה, נמלכו להם שמים במרומיהם  ובאה לו הישועה ממקום אחר.

ועלוולה הקטן,  בן הזקונים של ר' שימן  ברבי נחמן לבית סלונים  בא אצל הגבשושית והניח עליה מסכת פורים של גוליבר הענק. הרעיש ברעשן עם שהוא מקיף את הגבשושית שבע פעמים תוקע בטבעתו שברים ותרועה. והנה, אשרי העיניים שכך רואות, קמה לה הגבשושית ממקומה והנה היא עולה וצומחת כתמר וחזקה ובריאה כארז בלבנון  ורב חיימקה  יולק גבר בעמיו תופס את המגילה בידו ומזמר בקול גברי מסולסל ונעים לאוזני ישראל לאמור: "ויהיה בימי אחשוורוש הוא ..."

הוא קורא ומולו עונים לו ברעשנים תופים וקולות רמים כל עמך ישראל והם ישובים על קרקעות הספסלים וכל שנראה בהם אינו אלא הפיות וקצוות השפתיים.