נמנמתי על הספה כשגופי עדיין חלש וכואב,לפתע חשתי ביד מלטפת והתעוררתי בבהלה.זו היתה אפרת שהרגיעה אותי.מכסה אותי בשמיכה צבעונית."אל תפחד זו רק אני."אמרה והתרחקה.משאירה בחדר ריחות נהדרים של בושם המהול בסבון ריחני.
עצמתי את עיניי ונרדמתי שוב.החלומות חזיונות לא איחרו להגיע.לפתע ראיתי הבזקים...תמונות שהלכו והתבהרו.ניידת משטרה...אדם העומד בכניסה לבנין....מישהו סוחב קופסת קרטון ונותן לי אותה....ואז התעוררתי בצעקה.אפרת שהיתה עסוקה באחד החדרים הגיעה בבהלה.:"אילן הכל בסדר?הבהלת אותי!"
"קוראים לי מאיר...ואני זוכר קצת את מה שקרה"אמרתי מתיישב ומצית סיגריה.
אפרת התיישבה לצידי ושאלה בסקרנות:"ואתה זוכר איך הגעת למצב הזה ..חוסר הזכרון?"
"כן!"עניתי והמשכתי."מישהו הזריק לי איזה חומר בגב...הייתי צריך לראיין איזו משפחת פשע...ואז פצצה..מתחת..למכוניתי..ורחמים..."
"לאט לאט" עצרה אותי אפרת."ספר לי הכל מההתחלה.טוב?"
ואז סיפרתי לה את אשר קרה,עוצר מידי פעם לקחת שאיפה מהסיגריה.היא נותרה המומה בסיום דבריי.
"מאיר אתה חייב עזרה..אולי אותו חבר שלך מהמשטרה יוכל לעזור?" שאלה בדאגה.
"תראי אפרת אני חייב ללכת...לא רוצה לסכן גם אותך." אמרתי וקמתי ממקומי.
"שב!"פקדה עליי מושיבה אותי בחזרה על הספה.הבטתי בפניה היפות בגומה הקטנה שבלחייה והתאהבתי שוב.
"את יפהפיה!"אמרתי מבוייש.
"היא חייכה ואחזה את ידי."גם אתה גבר יפה ומושך."אמרה וליטפה את שערותיי.כשאצבעותיה משחקות בזיפי זקני .לפתע התרוממה ופקדה:"יאללה למקלחת!"
צעדתי לעבר המקלחת כשהיא תומכת בגופי וריחותיה נמהלים באויר.בכניסה חבטה בישבני בחיוך ואמרה:"יש בגדים נקיים...מקווה שיתאימו לך..הם היו של ניסים בעלי לשעבר."
"אין לי מילים בכדי להודות..."ניסיתי לומר והיא קטעה את דבריי."טוב...לך להתקלח..אתה מסריח.."אמרה וצחקה.
האמבטיה היתה מלאה במים חמים וקצף ריחני ונפלא,הורדתי את בגדיי מעליי ו"צללתי" לתוך המים הנהדרים.
עוצם את עיניי כשכל גופי נמצא בתוך המים החמים חשתי לפתע בשפתיים הנושקות לשפתיי.היא עמדה שם בחלוק שקוף שלא השאיר דבר לדמיון.מפשילה את חלוקה ונכנסת אל האמבטיה.
חשתי את גופה נצמד אל גופי,את נשיקותיה המכסות כל חלק מגופי. חופן את שדיה בידיי לוקק אותן ויורד אט אט אל עבר אותו מקום קסום.
היא התיישבה עליי ידה מחדירה את אברי אל בין רגליה כשהיא משמיעה קולות עונג החלה לעלות ולרדת בקצב ההולך ומתגבר.
ואז בבת אחת השמיעה גניחה וצמרמורת עברה בי ובה.היא המשיכה לשבת כך חובקת את כתפיי בשני ידיה.
התנשקנו ארוכות ואני הרגשתי שוב את אותה הרגשה שאני מאוהב בה עד לשכרון חושים.
התעוררתי בבוקר לתוך חלום.אפרת היתה שכובה לצידי צמודה אל גופי,הבטתי שוב בפניה היפות, מרים מעט את השמיכה נהנה מגופה החטוב.לפתע פקחה את עיניה ואמרה:"בוקר טוב !מתוק שלי!"
"בוקר נפלא! נשמה שלי!" החזרתי לה.
"מה השעה?"שאלה בפיהוק גדול.
"כמעט שמונה."אמרתי מתנתק מגופה החם.
"לאן אתה הולך?"שאלה בדאגה.
"אני חייב לדעת מה הסיפור הזה." אמרתי מתרומם מן המיטה.
"טוב!"אמרה ונשקה לי."אני הולכת לעבודה..יש מפתח במגירה הראשונה במטבח.קח אותו.שיהיה לך למקרה הצורך..." ו..שלפה מתיקה מספר שטרות והושיטה אליי.
"לא...באמת שלא.."גמגמתי.
"זה בסדר!עד שתסתדר...תוכל להחזיר...תחשוב שזו הלוואה."אמרה וחייכה.
"תודה לך!" אמרתי לובש את הבגדים שנתנה לי .ודוחף את השטרות לכיס מכנסיי.
"אני מקווה שלא תעלם לי." אמרה בקול עצוב.
"אפרת!לעולם לא! אני מאוהב בך!" אמרתי מצמיד לשפתיה נשיקה רטובה וארוכה.
היא חייכה את חיוכה המקסים ונופפה אלי בידה.חייכתי חזרה ויצאתי צועד כמה עשרות מטרים עד לבנין שבו עבדתי.
השמש זרחה בשמים ומזג האויר הלך והתבהר.התקדמתי בזהירות לעבר המעלית שהובילה אותי אל הקומה החמישית.שם היו ממוקמים משרדי העיתון שבו עבדתי.
ניגשתי אל דלת משרדו של פנחס.הדלת היתה סגורה.דפקתי על הדלת בעצבנות עד כי אצבעות ידי החלו לכאוב,שום רחש ושום קול לא נשמע מעבר לדלת הנעולה.
לפתע חשתי יד על כתפי.היה זה מנחם אחד מכתבי השטח. "מה קורה מאיר?" שאל בחיוך והוסיף:"לאן נעלמת לנו?"
"היו...לי דברים לסדר" גימגמתי.
"איפה פנחס?"שאלתי.
מנחם הרצין לפתע ואמר:"אתה לא יודע?"
"מה?"שאלתי מופתע.
"פנחס נמצא בדירתו...הוא תלה את עצמו....התאבד!" אמר וניגש אל שולחנו שעמד בקצה החדר.
"התאבד?"שאלתי את עצמי .."ממש מוזר.....לא נראה לי שגבר מלא חיים ושמח כמוהו יתאבד". ניגשתי אל משרדי שהיה צמוד לחדרו של פנחס,התיישבתי על כסאי מנסה לעשות סדר בדברים."צירוף מקרה? או חיסול ...ע"י אותה משפחת פשע,או עבריינים שפחדו לבל תתפרסם בעיתון אותה כתבה ותפליל אותם"
לפתע נכנס למשרדי נער צנום לבוש בגדי ספורט צהובים."אתה מאיר אשכנזי?"שאל.
"כן!למה אתה שואל." אמרתי.
"יש פה תעודות ומסמכים שמצאתי...."הוא הוציא מכיס מכנסיו שקית והניחה על השולחן לפניי.
פישפשתי בשקית...רשיון הנהיגה שלי..כרטיסי האשראי..תעודת הזהות...ואפילו אותו דף צהוב שנתן לי פנחס ואשר לא הבנתי מה כתוב בו.
"איפה מצאת את המסמכים והתעודות."שאלתי.
"יצאתי לריצה ואז הגעתי לשדרה ממול ועל הארץ ראיתי אותם..הם היו מפוזרים...וקצת רטובים.אני ייבשתי אותם מול התנור אצלי בבית."אמר בקולו הנערי.
"אני מודה לך..."אמרתי ולחצתי את ידו.זה הסמיק ונעלם.
הוצאתי מאחת המגירות ארנק חדש ותחבתי את המסמכים לתוכו.לפתע משכה את עיניי קופסת גפרורים בצבע אדום שעליה היתה כתובה המילה:"עדן"
הכנסתי את הארנק לכיסי שולף מן השקית את אותה קופסת גפרורים מוזרה ומנסה לחשוב."עדן?"יכול להיות בית מלון...או אולי מועדון?" הכנסתי אותה לכיסי ויצאתי החוצה אל הרחוב הסואן.
