אפרת לקחה אותי אל משרדה וחבשה לי שוב את הפצע בגב.משם התקשרתי לרחמים,מספר לו את כל אשר עבר עליי.
הוא נשמע מודאג מעבר לקו וביקש ממני להגיע אל תחנת המשטרה ביפו.
התנשקנו,ואפרת המודאגת ביקשה שאזהר.
חייכתי אמרתי לה שיהיה בסדר ויצאתי ממשרדה. כשיצאתי מן המעלית בחניון הבחנתי בשוטרים הבודקים את דלת המעלית.אחד מהם שלף את הקליע שהיה תקוע בתוך מסגרת הדלת. המשכתי בהליכתי הרגילה לעבר המכונית, בודק אותה שוב מכל הכיוונים.ואז כשהייתי בטוח שהכל בסדר שמתי פעמיי לעבר תחנת המשטרה ביפו.
בתחנה חיכה לי רחמים בפנים מודאגות."מה קורה?...אתה מסתבך כל הזמן"
"מה אני יכול לעשות? ...שלא באשמתי נקלעתי למצב הזה."אמרתי.
"טוב תראה מה נעשה..."אמר.ניגש אל אחד האנשים שישבו בפינת החדר והתלחש איתו דקות אחדות. אחר כך חזר איתו,והציגו בפניי. הוא נראה צעיר מדי,גבוה ובעל פני ילד,כשמפניו לא נעלמו עדיין סימני פצעי הבגרות.
"מאיר זה בני ברקוביץ.הוא בלש במחלקת חקירות פשעים חמורים. הוא יהיה צמוד אליך בימים הקרובים." לחצתי את ידו של בני מרגיש את ידי מתפרקת בתוך ידו החזקה. הוא חייך חיוך מעושה ואמר:"ננסה לתפוס את הבני זונות האלו..."
"כן!בטח!" אמרתי וחשבתי בלבי:"מה לי ולפושעים,מה לי ולמשפחות הפשע."
רחמים הגיש לי כוס קפה,פנה לבני ואמר:"אני מבקש ממך לשמור עליו בשבע עיניים.מאיר הוא כמו אחי."
"אל תדאג!"אמר בני בבטחון."אני אשגיח עליו כאילו והיה אחי התאום"
נתתי לו את מספר הטלפון הסלולארי החדש שרכשתי.לפי בקשתו של רחמים למקרה שאלך לאיבוד או כשאצטרך עזרה ממנו.
נתתי לו את כל הפרטים האישיים,כתובת,מקום עבודה,פרטים אישיים.רק על אפרת לא סיפרתי כלום,איזה קול לחש באוזניי שעדיף לא לספר על קיומה.
נפרדתי מרחמים בלחיצת יד,מודה לו על העזרה.פניתי אל המכונית נוסע לכיוון המשרד.כשבני במכוניתו הישנה מסוג סובארו נוסע בעקבותיי, "יותר מדי פרטים חסרים בתיק הזה." אמרתי לעצמי."ונראה לי שבמשרד אמצא אותם."
החנתי את מכוניתי בחניון,נרגע בראותי את אלכס בפתח.עליתי למשרד אשר שכן בקומה השניה,שם היה משרדו של יוחנן כץ העורך הראשי של העיתון.
הוא קיבל אותי במשרדו המהודר בקרירות.והרגשתי שמשהו מוזר עבר עליו."מה שלומך?"שאל בעצבנות כשעיניו קופצות תחת משקפיו הגדולות. למרות הקור הוא הזיע בתוך כסא המנהלים שבו ישב.
"במה אני יכול לעזור לך?"שאל כשהוא מוחה את הזיעה מראשו הקירח בממחטה כחולה.
"רציתי פרטים על ...פנחס זכרונו לברכה נתן לי משימה לפני שמת...ורציתי פרטים על אותה משימה ..."
אמרתי.
"תשכח מזה!"אמר בעצבנות. כשהוא קם מן הכסא,ניגש אל דלת הכניסה למשרדו,מציץ החוצה בפחד.
"תשכח מהראיון...זו היתה טעות,אנ...י ביקשתי מפנחס לרדת מהעניין..והתרח הזקן הזה לא רצה להקשיב." אמר כשהוא סוגר את הדלת וחוזר לשבת בכסאו.
"איך אני יכול לשכוח?!" צעקתי בזעם."סיממו אותי! ירו בי! כמעט ופוצצו אותי ואתה אומר לי עכשיו לשכוח?"
"מה אני יכול לעשות...?שאל כשגופו רועד.
"לא יודע מה?העיקר שתוציאו אותי מהעסק הזה!" אמרתי בכעס.
"לא יודע מה לעשות מאיר...זה ..." גימגם מילים לא מובנות.
"אולי תיסע לחו"ל לעבוד שם בחדשות חוץ?"אמר כשהוא נע בכסאו באי נוחות.
"תראה יוחנן!"אמרתי בתקיפות אוחז בד"ש בגדו בכוח."אני לא בורח לשום מקום..ואתה יכול ללכת להזדיין" אמרתי בכעס, הוא החל מאדים מאחיזתי החזקה.
"...טו...ב" החל מגמגם.שחררתי את אחיזתי ממנו וזה החל שוב לנשום בחזרה.
"תקשיב יוחנן! אני רוצה את כל הפרטים על המקרה הזה...חיי פה מוטלים על הכף."
"אני אנסה לארגן לך את כל הפרטים..."אמר בקול חלוש.
"וכדאי שזה יהיה מהר ככל האפשר!" איימתי ויצאתי בכעס מן המשרד.בזוית העין הבחנתי בבני שישב על אחד הכסאות והתלוצץ עם אחת המזכירות.ירדתי קומה למטה אל משרדי כשבני אחריי.
התיישבתי על הכסא מצית סיגריה .לפתע נזכרתי באותו דף נייר שנתן לי פנחס.שלפתי אותו מאחת המגירות והסתכלתי על הכתוב.
שמה של אותה משפחת פשע ,כתובת,מספרי טלפון,שמות של אלה המיודדים עם אותה משפחה,אלה הנלחמים נגדה .וכן פירוט שמם של המאבטחים כתובתם,גילם.
משהו לא הסתדר לי."מה למשפחת פשע ולראיון...הלא כל אלה שיש להם עסק איתם ייתנגדו מן הפחד שייגלו עליהם דברים מפלילים." הרהרתי לעצמי.
התקשרתי לאחד ממספרי הטלפון שהופיעו על הדף.ביקשתי את מר שולץ.מעבר לקו ענה לי קול מאיים וטרק לי את השפורפרת בזעם.
הטלפון הסוללארי שלי צילצל ומיד חשבתי שזו אפרת. כי פרט לה ולבני שנמצא מחוץ למשרדי לא נתתי את המספר לאף אחד אחר.
מן הצד השני בקע קול עמוק ומפחיד."הלא!מאיר...תפגוש אותי מחר בשעה עשר בלילה בקולנוע חן...ותבוא לבד!"
הטלפון התנתק ואני נותרתי המום מן השיחה הזו.
השכבתי את משענת הכסא לאחור עוצם את עיניי מנסה לחשוב,אז נזכרתי באותו אקדח מסוג "יריחו" שרכשתי לפני כשנה ושהיה נעול באחת המגירות.פתחתי את המגירה שולף את האקדח המלא אבק.מפרק אותו לחלקים מנקה ומשמן אותו."לכל מקרה" אמרתי בלבי,טוען כדורים למכסנית ותוחב אותו בתוך החגורה כשהחולצה מסתירה אותו.
